אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

שתי ג'ירפות ביום שמש מזהיר

כתבה: נורית זרחי
ציירה: הילה חבקין
הקיבוץ המאוחד 2012
23 עמוד, מנוקד

'שתי ג'ירפות טיילו ביום שמש מזהיר.'אני רוצה שאף פעם לא יגיע החושך,' אמרה שירה.
'גם אני,' אמרה מירה.
'בשביל זה צריך להגיע למדלק של האור.'
'אבל לשם אי אפשר להגיע ברגל, צריך אופניים,' אמרה שירה.
'נכון,' אמרה מירה, 'רק תזכרי שאנחנו לא רוצות להתחרות.'
'אז ניקח דופניים מרחוב פנקס,' אמרה שירה.'

שתי ג'ירפות, מירה ושירה, לבושות כנשים צעירות מאובזרות היטב (חצאית מיני וחולצה חושפת בטן, כובע רחב שוליים, משקפי שמש תקועות בשיער או ידית בזווית הפה, תיק אופנתי ולק צבעוני על הטלפיים, ואחר כך בתלבושת ספורטיבית-אך-עדיין-מוקפדות) מחליטות לרכוב על אופניים כדי להגיע ל'מדלֵק של האור' ולמנוע את בוא החושך. הן מדוושות ברחובות העיר על אופניים כפולי מושב, אבל חילוקי דעות על מהירות הרכיבה, על עצמת הדיווש, על כיוון הרכיבה ועל תשומת הלב של המובילה גורמים להן לאבד שוב ושוב את שיווי המשקל ולהתרסק על הכביש. רק אחרי שהאופניים מתפרקים, וכל אחת מהג'ירפות רוכבת על חד-אופן מאולתר - הרכיבה צולחת; מירה ושירה מתקדמות בשמחה אל האופק הבהיר ובפיהן שיר נונסנסי, שהשורה המשמעותית שלו היא 'מה שהכי נחוץ זה אומץ'. 

איוריה של הילה חבקין מוסיפים פרטים הנפקדים מן הטקסט, מוסיפים רבדים לטקסט המרובד ממילא ומגבירים - כצפוי משתי היוצרות - את סימני השאלה ואת פוטנציאל הפרשנויות - למי שמחפשים כאלה:
הצהוב על גווניו שולטים ברקע של כל איורי הספר, ואלה גם צבעי הג'ירפות עצמן, בניינים וחלונות, כבישים ומדרכות וגם סוככים והשמיים עצמם. החתול מנוקד בצהוב על רקע לבן, הצרור של הרוכבות וכובע המצחייה שלהן מנוקד בצהוב על רקע כתמתם. השמש (שהיא מן הסתם 'המַדְלֵק של האור') אינה נראית, אבל רומזות עליה שוב ושוב החמניות הפורחות ברוב עמודי הספר. שתי הרוכבות מושכות אליהן מלווים סקרנים ההולכים ומתרבים: ארנב לבוש סרבל המקפץ בדלגית, בלון תכלכל המתעופף סמוך אליהן בלא בעלים, ילד מופתע למראה, יונים צחורות המתחלפות בסנוניות, חתול, וציפור תמהונית-צבעונית המופיעה בעמוד האחרון והמהדסת בעקבות השיירה, שראית עליזה ומאושרת. 

כדרכה של נורית זרחי, בעלילת הסיפור משובצים באופן גלוי או סמוי 'כללים מועילים לחיים' בעלי אופי הגותי-חברתי: 'איך תדע?' שואלות הג'ירפות את השוטר המציע להן את עזרתו, 'אנחנו רוכבות ואתה הולך ברגל', ומתכוונות מן הסתם לא רק לרכיבה אלא לשוני באורחות חיים. וכן - 'מה שלא רואים זה לא מפחיד', 'שתינו נוסעות באותה דרך וזה מה שקובע' או 'מה שהכי נחוץ זה אומץ'. קוראים צעירים יוכלו להבין את ערכם של שיתוף פעולה, של גמישות ושל ויתור, ואת ההזדמנות להפוך מצבי משבר לנקודות זינוק חדשות. 

כמובן, אי אפשר לדפדף ב'שתי ג'ירפות ביום שמש מזהיר' בלי להזכיר את אחיו הבכור - 
'שתי ג'ירפות בליל ירח מלא' (2011), שבמרכזו מסע אחר המתרחש בזירה אחרת, מול עדים-מלווים אחרים ובאווירה אפלולית מתוחה, שגם הוא מציג מסקנה אנושית מפויסת, מרגיעה. 
שתי ג'ירפות ביום שמש מזהיר מתאים לבני ארבע ועד בכלל.

נירה לוין