אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

קני והדרקון

כתב ואייר: טוני דיטרליצי
מאנגלית: אסנת הדר
מטר 2012
135 עמוד, מנוקד

את תפקיד הגיבור הראשי בסיפור הזה ממלאים שניים – אלה המופיעים בשם הספר: קֶנִי שהוא ארנבון-ילד, וגרהם הדרקון. חבריו של קני אמרו עליו שהוא 'מעופף'; ראשו היה תמיד תקוע בספרים, הוא אהב ללכת לבית הספר, ו'תמיד הכין את שיעורי הבית (בצירוף הערות שוליים ומקורות מידע)'. איזה מקרה מפגיש טיפוס כזה עם דרקון?
בהחלט לא מקרה. ערב אחד, כשאביו של קני חזר הביתה נרעש וסיפר על דרקון שהתנחל על הגבעה הסמוכה, קני התמלא סקרנות. 'דרקון אמיתי, אמר הארנב הצעיר לעצמו, ממש כמו דינוזאור חי. איזה רושם הוא יעשה אם אביא אותו לכיתה ליריד המדע'.
המפגש בין הארנבון (שהיה חמוש במחבת, במטאטא ובספר על דרקונים) לדרקון הענק היה מפתיע מכל בחינה. הדרקון היה הראשון שדיבר: 'נא לא לזרוק עלי אבנים, או לדקור אותי במקל, או לצרוח עלי, כי אני לא מוכן לסבול את זה. ואל תנסה לשפוך עלי מים כדי לכבות לי את האש, כי גם זה לא יצליח וסתם תבזבז את הזמן שלך'. הדרקון התעניין מאוד בספר שקני הציג בפניו - 'לקסיקון החיות המלכותי של המלך', והוכיח לארנבון המופתע שלא כל מה שכתוב בספר – גם אם מדובר בספר חשוב כמו 'לקסיקון המלך' – הוא אמת.
במהלך הימים הבאים למד קני עוד על בני אדם ועל האמיתוֹת שהם דבקים בהן. הוא גילה שרבים מדי יבחרו להתעלם ממראה עיניים מרענן ויעדיפו סיסמאות שחוקות של מנהיג קולני. הוא גילה שגם מבוגרים שהחשיב את דעותיהם עלולים לטעות, ובסופו של דבר גילה שאומץ, תושייה ודבקות במטרה יובילו למיגור דעות קדומות ולהחלפתן בנאורוּת.
שמות ופרטים אחרים בעלילה מבליטים את הזיקה המכוונת שבין קני והדרקון לסופר קנת גרהם וליצירותיו – הספר הנפלא הרוח בערבי הנחל וסיפור קצר שבמרכזו ידידוּת שבין ילד לדרקון.
דפיו הצהבהבים-במתכוון של הספר החדש מקנים לו ניחוח השמור לספרי מעשיות שדפיהם הצהיבו בידי דורות רבים. 
הבחירה של דיטרליצי בבעלי חיים במקום בני אדם ורישומיו הנאיביים-אופטימיים בשחור-לבן מאזנים את קולותיה המתלהמים של שנאת חינם. 

קני והדרקון
מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה, ולאלה שדעותיהם החשוכות אינן מרפות מהם.
נירה לוין