אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

המלך מתיא הראשון

כתב: יאנוש קורצ'אק
עברית: אורי אורלב
כתר 2012, בסדרה 'כתר קלאסיקה'
329 עמוד, מנוקד

כשילד מתייתם מאביו בגיל צעיר, הרי זה רע ועצוב מאוד. אם אותו ילד הוא בנו של מלך – הכול נעשה מסובך שבעתיים. כאן מתחיל הסיפור של המלך מתיא הראשון

המלך, אביו של מתיא, שכב על ערש דווי, וזקן השרים קרא לכל השרים להתייעצות.
'לפי החוק,' אמר שר המשפטים, 'אחרי מות המלך עולה על כס המלכות ומקבל את השלטון לידיו – בנו בכורו. הרי משום כך הוא נקרא יורש העצר. אם המלך ימות, יישב על כסאו בנו הבכור.'
'אבל למלך יש רק בן אחד.'
'לא צריך יותר.'
'טוב, אבל זהו מתיא הקטן. אין הוא יכול להיות מלך? מתיא אפילו איננו יודע לכתוב.'
ובכן, האם ילד יכול להיות מלך? 

המלך מתיא הראשון, מלבד ערכו הספרותי וההומניסטי, הוא קורס נפלא לילדים במדע המדינה. תוך כדי קריאת קורותיו של מתיא מאז נעשה מלך, הילדים מבינים מהם שלטון וזרועות השלטון, מהי מדינה, מהן חובותיו של השלטון כלפי נתיניו, מהן נאמנות ויושרה וגם מהן תועלתנות ובגידה. הם מתוודעים למהלכים המניעים מלחמות, יש להם הזדמנויות להרהר בהשלכותיה של הנדיבות, בהרסנותה של הכוחנות. הם לומדים מהו משא ומתן, פוגשים ביטויים כמו 'רודן' ו'מלך מתקן', ומבינים את ההבדל בין דמוקרטיה לאנרכיה. גם על לוגיסטיקה הם נאלצים לתת את דעתם; מלך-ילד יכול בקלות להחליט שכל ילד במדינתו יקבל חצי חפיסת שוקולד, אבל איך עושים זאת? מי מייצר? מי מוביל? מי משלם? מי מפקח שלא יהיו גניבות ושחיתויות?
המלך מתיא אינו נשאר זאטוט. הוא גדל, הוא לומד מה שלומדים ילדים בני גילו בבתי הספר אבל לומד הרבה יותר ממה שמזמן לו כס השלטון - מארח מלכים אחרים ונוסע למדינות רחוקות. קורצ'אק הפדגוג, ההומניסט, שולח את גיבורו הצעיר לאפריקה, ומניח לו לומר דברים שלפני דורות נשמעו מלאי חמלה וכוונות טובות והיום – ובכן, היום רצוי שיעוררו מחשבה: כשמתיא מבקר באפריקה הוא מביע את דעתו על מה שרואות עיניו: 'הכושים חזרו לאיתנם, הדליקו מדורות ורקדו ריקודים פראיים' (141), 'מלך אוכלי האדם יצא לקראתם בראש פמלייתו. לפניו צעדה התזמורת, אך הייתה זו תזמורת איומה, מחרישת אוזניים. במקום חצוצרות היו להם מיני קרנות ומשרוקיות. במקום תופים היו להם מיני דוודים. הרעש היה נורא. והם צרחו כל כך...' (שם), ותיאורים אחרים המציגים את האפריקנים כעלובים, מגוחכים, חסרי בינה ונעדרי אמות מידה מוסריות. להגנתו של קורצ'אק יש להזכיר שהוא ניצל את העמדות האירופאיות שרווחו בעת פרסום הספר – 1923 – כדי לפתח מודעות חברתית אצל המלך 'שלו', ובאמצעותו - גם בקרב הקוראים. 
כוח תרגומו של אורי אורלב, שנעשה מפולנית בסוף שנות השבעים, עומד לו גם היום. לא רק העברית מצוינת. גם רוחו המיוחדת של קורצ'אק, שקל לזהותה בסגנונו, ניכרת היטב.   

הספר הוא מהדורה מחודשת של המלך מתיא הראשון שיצא ב'כתרי' ב- 1979, וכלולים בו האיורים שהופיעו במהדורה ההיא. משום מה נפקד ממהדורה הנוכחית שמו של המאייר יאז'י סרוקובסקי, וחבל. 

הספר הופיע לכבוד שנת יאנוש קורצ'אק, שבה מציין העולם 100 שנה להיווסדו של בית היתומים של קורצ'אק ושבעים שנה למותם של קורצ'אק וחניכיו בטרבלינקה. 

המלך מתיא הראשון ישמח בני שמונה עד אחת עשרה, וגם את הוריהם ומוריהם. מלבד ההנאה שבהיכרות מקרוב עם מלך-ילד, יש בספר הרבה חומר למחשבה – על בני אדם, על שליטים ונתיניהם, על כוח להיטיב, על חירות ועל חופש הבחירה. 

ספר ההמשך, המלך מתיא באי השומם (כתר 2012, 230 עמוד, מנוקד) מתאר את חייו של מתיא באי שאליו הוגלה על ידי אויביו, עד חזרתו כמנצח לבירתו. 

נירה לוין