אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

ג'נסיס רוצה הביתה

כתב: ניב-יה דורבן
איורים: רחל סטולרו
רימונים 2011
20 עמוד, מנוקד

אנשים אינם דומים זה לזה. לכל אחד האהבות שלו, הגעגועים שלו. את האמת הזו יבינו קוראים צעירים שיתוודעו לג'ירפה ולג'ירף החיים בגן החיות העירוני.
הג'ירפה מרוצה וטובת מזג, נהנית לשמח את המבקרים בלהטוטי צוואר ומקבלת בתמורה פרוסת לחם, אבוקדו ומעט 'מיונז ג'ירפים משובח'. אבל הג'ירף - עצוב.
'כלפי חוץ הוא נראה חייכן וחביב,
אך הכלוב הסגור את לבו מעציב.
הוא שואף אל החופש, לפרוץ גדר,
לחזור הביתה, אל העולם האחר'.
המבקרים בגן החיות מתבוננים בקנאה בצווארו הארוך המתוח אל מעבר לגדר הכלוב, וחושבים:
'איזה כיף להיות כזה ארוך וגבוה!
ללכת עם הראש בעננים,
וככה, ממש כמוהו לפסוע...' 

האם ג'ירף יכול לחוש געגועים? להצמיח רגליים ארוכות וכנפיים, ולעוף? 

משמעות שמו של הג'ירף – genesis (בראשית) - היא מידע לא זמין עבור הקוראים הצעירים שיקראו את הסיפור; קוראים בוגרים יבינו מה היה מחוז כמיהתו של הג'ירף, וייהנו משני הרבדים של הסיפור, הקונקרטי והסמלי. 

את הסיפור המחורז כתב ניב-יה דורבן כתוספת למתנה – בובת ג'ירף – שנתן לחברתו כשהיה בן 19. הטקסט התגלה באקראי חמש עשרה שנה אחר כך, כשניב-יה כבר אינו בין החיים. אף שהסיפור בוסרי ולא מהוקצע הוא מרגש ומעורר מחשבה. דמותו של הג'ירף – ענוג ונחוש בדעתו גם יחד - המבקש לעצמו חיים אחרים עשויה להציף אצל הקוראים תמיהה וחמלה, התרגשות ופליאה. המבוגרים אולי יחושו במגעה הדק הקנאה: לא כל ג'ירף עירוני מצליח להצמיח כנפיים, והנה אחד שהעז והצליח. 

על ניב-יה דורבן קראו: 
http://www.neevya.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=2&Itemid=2
 

ג'נסיס רוצה הביתה מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין