אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא

(Charlie Joe Jackson’s Guide to Not Reading)
מאת: טומי גרינוולד
איורים: ג' פ' קוברט
מאנגלית: ארז אשרוב
הוצאת הכורסא * ידיעות אחרונות ספרי חמד 2011
220 עמוד, לא מנוקד

אף שהכותרת היא מהסוג החנפני, אולי אף מחזיקה בשיא בעניין זה – ספר שמטרתו להדריך את הקוראים איך להימנע מקריאת ספרים – הספר עצמו מהנה בהחלט. במילים אחרות, אם תחליטו שאינכם מחפשים בו את אהבת ציון או את פו הדוב, ותרופפו את קשר העניבה שלצוואריכם – רבים הסיכויים שתסתגלו במהירות לזירה החברתית, להשתמעויות החברתיות ולביקורתיות הגלויה והסמויה, לעוקצנות, ולבסוף גם למבנים הלשוניים ולאוצר המילים, שבחלקים ניכרים מהטקסט משייט על גבול העגה המאפיינת גילאי בית ספר - ותיהנו. 

המספר מציג את עצמו באופן הבהיר ביותר כבר בשורה הראשונה של הפרק הראשון:
'שמי הוא צ'רלי ג'ו ג'קסון, ואני שונא לקרוא'.
במשפט הבא הוא מזהה את הקוראים:
'ואם אתם קוראים את הספר הזה, סימן שגם אתם שונאים לקרוא'.
בשורה השישית והאחרונה של העמוד הראשון נכרתת הברית בין המספר לקוראיו:
'רק זכרו: אתם לא לבד. אנחנו נעבור את זה יחד'. 

את קולו של הסופר עצמו, טומי גרינוולד, קל לזהות בפתיחת הפרק השני, רגע לפני שעלילה מתחילה להתגלגל:
'הוא [הספר] ישמש לשתי מטרות. הראשונה, הוא ילמד אנשים איך להימנע מקריאה. השנייה, באותם מקרים אומללים שבהם אתם לא מסוגלים להשתמט מקריאה, ומכריחים אתכם לקרוא ספר, זה יהיה ספר שקל ונעים לקרוא'. 

טומי גרינוולד
הוא אב לשלושה בנים, שעל פי הנאמר על גב הספר 'מעדיפים טיפול שיניים על פני קריאת ספר'. אחרי שנים של מאמצי סרק החליט גרינוולד שהדרך היעילה היחידה לשנות את המשוואה היא לכתוב ספר שעניינו איך לחמוק מקריאה.
מלבד הסיפור המצחיק כשלעצמו, גרינוולד נקט כמה אמצעים סגנוניים מועילים: הפרקים קצרים עד קצרים מאוד, חלק ניכר מהשורות קצרות, השפה דבורה במוצהר, יומיומית, על גבול הסלנג, בין הפרקים קבצים של 'טיפים' לטובת ההבטחה שבסוגה (מדריך). כמו כן הטיפוגרפיה מגוונת ומאווררת היטב, והאיורים בסגנון קומיקס צפופים יותר מאשר בספר לא מנוקד מצוי. 

הספר אמריקאי מאוד, ומכיוון שמדובר בכמות נכבדת של ביטויי סלנג הוא מהווה אתגר למתרגם. לזכותו של המתרגם ארז אשרוב יש לומר שבדרך כלל לשון התרגום בספר נשמעת טבעית ואותנטית. במקומות מסוימים אפשר לזהות צרימות או החמצות: למשל, כשצ'רלי מודה ש'לא כל הספרים רעים' ומונה כמה טובים באמת הוא אומר:
'1. ספר קומיקס
2. ספר מחזור
3. פנקס המחאות
4. פייסבוק'
במקור שבאנגלית אמריקאית מופיע בכל אלה הרכיב 'book', ספר. קוראי העברית מחמיצים את הרובד הזה. ייתכן שהיה מקום להוריד הערת שוליים שתציג את ארבעת הביטויים במקור. 

צ'רלי ג'ו, לכאורה אנרכיסט צעיר, אינו חי לבדו. הוא מוקף ילדים ומבוגרים שאת חלקם הוא מעריך ומכבד, ודעותיהם - שהוא מביא ומפרט – תורמות לאיזון בסיפור בהשמיען את הקול השקול, הצודק, שגם ילדים יכולים להודות בקיומו ולהתחבר אליו. 

המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא
ישמח בני עשר עד שלוש עשרה, יעניין הורים ומורים ואנשי חינוך אחרים.
נירה לוין