אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

גיר

כתב ואייר: ביל תומסון
ידיעות אחרונות ספרי חמד, טל-מאי 2011
40 עמוד, מנוקד

'זו הייתה שבת גשומה'
השורה היחידה הזו היא כל הטקסט כולו. אין אחריה נקודה והיא מהווה מעין נקודת זינוק לסיפור הפנטסטי המתחיל בדיוק כאן. שלד העלילה מסופר באיורים: שלושה ילדים כבני עשר במעילי גשם, אחד נועל מגפיים ואחרת מחזיקה מטרייה, פוסעים בשביל סלול בפארק. השמיים אפורים וגשם מטפטף. הם מתקרבים לדינוזאור פלסטיק ירוק, ועל פי בסיס המתכת שלו נראה שהוא אחד ממתקני השעשועים במקום. פיו של הדינוזאור פתוח, ובין לסתותיו המשוננות תלויה שקית נייר - מאלה שבהן אורזים מתנות. הילדים לוקחים את השקית ומתבוננים פנימה: יש בה כמה גירים צבעוניים, צהוב, ירוק, סגול, תכלת, כתום.
ילדה אחת נוטלת גיר צהוב ומציירת שמש על האספלט. באותו רגע לתדהמת הילדים ניתז כדור בּוֹהק מן הציור, מסנוור את הילדים ו – הביטו!, העננים מתפזרים ושמש זורחת! הילדים המשתאים מבינים את הפוטנציאל הפלאי שבגירים וממשיכים לנסות אותם בציורים על האספלט. ילדה שנייה מציירת פרפרים בגיר הכתום - והאוויר מתמלא ביופיים המרפרף של פרפרי דנאית מלכותית. 

מה יקרה אם ישתמשו בגירי הקסם כדי לצייר דינוזאור? 

האם נכון לומר שהילד שמחזיק את הגיר הירוק נכנע לסקרנותו? לא, זו תהיה לשון המעטה; הילד, שמאחוריו שרשרת ארוכה של סמלים מיתולוגיים-תרבותיים מאז פנדורה ותיבתה הוא לא רק סקרן, אלא מתגרה ומתריס. ראו את המבט המלוכסן שהוא שולח בדינוזאור, שיכור מכוח הבריאה שזכה בו ומתעלם מההבטחה ההרסנית שבגיר הירוק.
כדרכן של פורענויות פוטנציאליות, גם זו נמנעת הודות לנס. ומכיוון שמדובר בפנטזיה לילדים, ההזדמנות לתיקון ניתנה לסקרן המתגרה. הוא מייצר את הפתרון המחזיר את העולם לקדמותו.
בעמוד האחרון של הספר הילדים מחזירים את הגירים לשקית המפתָה, שהכוכבים וחרמשי הירח המצוירים עליה רומזים על כוחה העל-טבעי. הם תולים את השקית בין לסתותיו של הדינוזאור ומסתלקים.
הפורענות הבאה כבר בדרך... 

ביל תומסון
מגולל את הפנטזיה שלו באמצעות איורים בסגנון פוטו-ריאליסטי; חד ומדויק ומקפיד על כל פרט, ועם זאת שופע ופורץ ויוצר עולם כוזב, מפתה ומסוכן. האיורים מאפשרים לכל קורא להיעזר בניסיונו, בדמיון וביצירתיות שלו, ולעבות את הסיפור: מה הילדים אמרו זה לזה? מה חשבו ולא אמרו? מה הצחיק אותם? מה הפליא אותם? מה היו רוצים לעשות ולא העזו? ומה אתם הייתם עושים במקומם? 

גיר
מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין