אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אלה של החתולים

מאת: תלמה אדמון
איורים: הילה חבקין
זמורה-ביתן, מוציאים לאור 2011
96 עמוד, מנוקד

'אֵלָה. אלה רוצה שכולם יהיו שמחים. כל הזמן. שאף אחד לא יהיה עצוב אפילו לרגע. שלאף אחד לא יכאב. כלום. שאף אחד לא יבכה, שאיש לא יתאכזב. שלכולם יהיה רק טוב. כל הזמן. שהחלומות שחולמים בלילה יהיו רק יפים ומעניינים כמו בגן עדן של התורה, אתם בטח זוכרים, לפני שאלוהים גרש משם את אדם וחווה. ככה אלה רוצה.'
זוהי הפסקה הראשונה של אלה של החתולים, וזה מה שחרות על הדגל הדמיוני שאלה נושאת לאורך הסיפור כולו. השאיפה, או אולי הצורך שלה 'שלכולם יהיה רק טוב' מכוון את מחשבותיה של הילדה בת העשר ואת כל מעשיה. לאורך הספר קטעים רבים המתארים בפירוט את תכונותיה של אלה, ואת מה שהיא עושה כדי להבטיח שביעות רצון וסיפוק אצל הסובבים אותה, באווירה של רוך, של עדינות ונדיבות, בכל מקום שהיא קשורה אליו כך או אחרת.
במרכז הסיפור ארבעה חתלתולים שהופקרו ברחוב מיד אחרי שנולדו. הוריה של אלה, לאחר תחינות שאי אפשר לסרב להן, נעתרו לבתם והסכימו שהארבעה יישארו בבית המשפחה עד שיימצאו להם מאמצים. על אף התמסרותה המוחלטת של הילדה לחתלתולים ולצורכיהם, היא נאלצת לחוות 'עצב של אין-ברירה' ותסכול נוכח המציאות החזקה ממנה, אך מתקשה להשלים עם העובדה שאין לה שליטה מלאה על התנהגויותיהם של בני האדם.
ילדה או פייה? גם הכותבת עצמה נופלת במהלך הסיפור למלכודת ההשוואה המפורשת, המעצימה את תכונותיה החיוביות באופן יוצא מן הרגיל של הילדה אבל גם מפקיעה מן הדמות את אמינותה.
תלמה אדמון אוהבת מאוד את הדמות 'שלה'. היא מתבוננת בה בעונג, ניכר שהיא מרוצה ממראה עיניה, ומדי פעם מפנה את דבריה לקורא המבוגר שברקע, שגם הוא בין נמעניה. הפיוטיות המאפיינת ממילא את סגנון הכתיבה  של אדמון הופכת את הקריאה בספר לחוויה רב-קולית, הן מבחינת השפה הן מבחינת התוכן.
אלה של החתולים מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין