אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

שוקו רוצה ציפור

מאת: מרטין אאואר
איירה: סימונֶה קְלאגֶס
מגרמנית: תמי לימון
ספרית פועלים 2011
45 עמוד, מנוקד

ילדים רבים מבקשים חיית מחמד, וגם שוקו רוצה.
הורים רבים מתנגדים לחיות מחמד, גם ההורים של שוקו מתנגדים.
ילדים עושים כל מה שהם יכולים כדי להשיג מה שהם רוצים, והורים עושים בדיוק אותו דבר.
ברוב הסיפורים לילדים – דווקא הקטנים משיגים מה שהם רוצים, שאם לא כן - מה יש לספר?
מבחינה זו – אבל רק מבחינה זו - הספר המצוין שוקו רוצה ציפור אינו יוצא מן הכלל: שוקו רוצה, ההורים מתנגדים, שוקו עושה מה שעושה ומצליח.
הייחודיות והאיכותיות של הספר מתבטאות בכך שלאמתו של דבר, חיית המחמד היא רק האמתלה לסיפור נפלא על הוֹרוּת: 

יום אחד אמר שוקו להוריו:
'אני רוצה ציפור!'
ההורים יושבים להם ליד השולחן, פניהם קבורים בעיתונים. בקשתו של שוקו אינה גורמת להם להראות את פרצופיהם, אבל קולם נשמע:
'אוי, רק זה חסר לנו!' אמרה אמא.
'נו, באמת,' אמר אבא.
שוקו לא מופתע מחוסר העניין של הוריו, ואינו נרתע:
'אני רוצה ציפור יפה,
אבל לא בכלוב!'
ההורים לא ממש מתעניינים:
'אוי, רק זה חסר לנו!' אמרה אמא.
'נו, באמת,' אמר אבא.
שוקו ממשיך ומתאר איזו ציפור מופלאה תהיה הציפור שלו: היא תשכב לצדו במיטה, היא תאכל אתו ארוחת בוקר... אבל ההורים אינם מזהים את הרעב הרגשי של בנם, והם שבים ומדקלמים את השורות שלהם מאחורי העיתונים.
'טוב, אז עכשיו אני נופל ומת!' אמר שוקו.
אוי ואבוי?
נדמה לכם, קוראים יקרים, שהעיתונים יפלו להורים המבוהלים מן הידיים? הנה מה שהשניים אומרים, כל אחד בתורו:
'זה מה שחסר לנו!' אמרה אמא.
'נו, באמת!' אמר אבא.
מתברר שזה מה שהם יודעים לומר. אין התעניינות, אין סקרנות, גם כעס אַיִן. מה בכל זאת יש? קוצר רוח של הורות אדישה, ואמירה אילמת המרחפת על פני האיורים: שוב הטרדן הקטן מבלבל את המוח! 

שוקו מוכן לעשות הכול כדי להשיג קשב וקצת התעניינות. בעזרת סחטנות רגשית מן הסוג הפשוט ביותר הוא משיג לעצמו ציפור (ציפור? ברבור אמיתי!) - ומנסה לכפות את נוכחותו של העוף הנהדר על ההורים. ההורים, כצפוי, מתנגדים לברבור בתוך הבית, וגם ההכרזה הדרמטית של שוקו 'אני מת!' כבר נמאסה עליהם. מה יעשה שוקו, יוותר על הציפור? מרטין אאואר שובר שוב את הקונבנציה ושם בפי הגיבור שלו הודעה: 'טוב, אז אנחנו הולכים לגור ביער', הוא אומר להוריו ומסתלק, יחד עם הברבור. וההורים?
'אוי, רק זה חסר לנו!' אמרה אמא.
'נו, באמת!' אמר אבא. 
שוקו והברבור יוצאים מהבית. שוקו יכול להפעיל רק את דמיונו מול העקרות הרגשית של הוריו. הסופר הגרמני שולח את גיבורו ליער מן הסוג המצוי במעשיות. שם הם פוגשים חיות עוינות וחווים הרפתקאות שבמהלכן מוכיח הברבור שהוא ידיד אמת לשוקו. התסכול העצום של שוקו נוכח התנהגות הוריו גורם לו לחולל בדמיונו מהפכה כאוטית ולפרוק באמצעותה את זעמו, אבל בסופו של דבר עליו לחזור הביתה. 

הוריו של שוקו אינם מִשתנים. הם חוזרים ומוכיחים שאין להם עניין אמיתי ברגשותיו ובצרכיו של בנם, המשווע לחיבה וחולם על ציפור ענקית שכנפיה יעניקו לו חום והגנה. גם כשהוא חוזר הביתה ומנסה לסחוט מהם תגובה רגשית (נחש אחד כמעט הכיש אותי! שועל אחד כמעט נשך לי את הרגליים!) הוא שומע רק 'תסתכל איך שאתה נראה!' וגם 'תעשה מה שאמא שלך אומרת'. יתכן שלמשפטים המנוכרים החוזרים על עצמם יש אפקט הומוריסטי מצטבר והם יצחיקו את הקוראים הצעירים, אבל המבוגרים המקריאים את הסיפור יחושו בצינה הנושבת מההורים אל בנם, שנגזר עליו לחיות בשממה רגשית ובחוסר תקווה. 

לכל אורך הסיפור, הטקסט החסכני במילים מצליח לעורר בקורא תחושה של צייקנות רגשית והזדהות עם מצוקתו של הילד. המאיירת סימונֶה קְלאגֶס הכניסה לאיוריה הצבעוניים דמויות מבוגרים שמבטיהם חלולים. בשום איור שמראה את שוקו מול הוריו אין חיוך – גם לא ארשת פנים מפויסת - לא על פני הילד ולא על פני ההורים. לא במקרה פניו של הענק, המאיים לחסל את הילד ואת ציפור חלומותיו, מזכירים את פני האב והאם. רק כששוקו נמצא בחברת הציפור – אפילו באפלת היער הדמיוני – יש על פניו חיוך קל המעיד על שלווה ועל תחושת ביטחון. באופן ציני, הקיר שבקרבתו יושבים ההורים בבּוּנְקֶר העיתונים שלהם מצופה בנייר קיר בדוגמת ציפורים. ציפורים לבנות על רקע תכלכל, אין-ספור ציפורים מתעופפות על הכותל, בבית שבעליו אינם יכולים לשאת את נוכחותה של ציפור חיה אחת. 
ובכל זאת, על אף כל זאת, שוקו הוא ילד שיש לו כוחות. הוא דואג לעצמו ומשיג את מה שנחוץ לו, וכך יכול להמשיך לחיות בין פרצופי העיתונים. 
את המסר החשוב הזה ילדים - גם צעירים - יקלטו היטב.   
שוקו רוצה ציפור מתאים לבני ארבע עד שבע, ולהורים בכל גיל.
נירה לוין