אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
מרים ילן שטקליס
 

האגדות שלנו

אוצר האגדה העברית לילדים
מאת: שֹהם סמיט
איורים: ולי מינצי
דביר 2011
128 עמודים, מנוקד


קוראים צעירים ישלחו ידיים להוטות אל הספר: הוא גדול, מרהיב, צהוב-צבעוני מלבר ובהיר וידידותי מלגו. בחזיתו כתוב בלבן חגיגי על מצע אדום - 'האגדות שלנו'. יופי!
מדפדפים בהתלהבות ומבקשים בין הדפים את שלגייה, אולי לכלוכית – גם לא דג הזהב? מגלים שמות חדשים: חוני המעגל, הלל הזקן, ומי זה חנינא בן דוסא?
סוגרים בחטף את הספר ומרפרפים באצבע על פני כותרת המשנה: כתוב 'אוצר האגדה העברית לילדים'. אבל איפה האגדות? 

בימים המעטים שחלפו מאז ראה אור קצר האגדות שלנו שבחים רבים. שֹהם סמיט השלימה מפעל רב-ערך, שיש בכוחו להחזיר לקוראים צעירים את העניין בספרות האגדה העברית, זו שהחלה להיכתב לפני אלפיים שנה והצמיחה חלקים נרחבים ממה שאנחנו קוראים לו 'תרבות ישראלית'.
האגדות העבריות הקדומות נכתבו כדי להציג רעיונות, מחשבות ודעות של חכמים בדרך סיפורית, חווייתית. הן כלולות בתלמודים ובספרי מדרשים שמחוץ לתלמוד, ומתייחסות הן לספרי המקרא והן לחומר העיוני שבתלמוד. האגדות העבריות הקדומות נערמו במשך מאות שנים, ועם חילופי הדורות הפכו רבות מהן בלתי נגישות או אף נחשבו אבודות.
לפני יותר ממאה שנה נטלו על עצמם חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי משימת ענקים: 'בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תִלֵי-תִלִים שנצברו כהררים במשך כמה דורות, על מנת למצוא מרגליות תחתם', כתב ביאליק (במאמרו 'לכינוסה של האגדה', סיון תרס'ה, 1905) כדי להסביר את משמעותה ואת חשיבותה של עבודתם. אחרי עמל ממושך, שכלל חיפוש, מיון, תרגום, הטלאה ועיבוד של שברי אגדות והשתרע על פני כמה עשורים, פרסמו ביאליק ורבניצקי את כרכיו של ספר האגדה, שהחזיר את האגדה העברית לדוברי העברית - אל בתיהם ואל תודעתם. ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי עודנו אוצר בלום של הנאה ועניין, אולם קוראים צעירים כבר אינם יכולים להגיע אליו; מאה שנה של עברית מתחדשת עשו אותו כמעט בלתי קריא. גם השתדלותם של משרדים ממשלתיים ושל תכניות לימודים ממלכתיות לא הצליחה להחזיר לחיבורם של ביאליק ורבניצקי את חיותו או את מעמדו. הקורפוס האדיר של אגדות שדורות הכירו ואהבו, כמו האגדה על אברהם אבינו והפסילים, על משה הפעוט והגחלים הלוחשות, אגדות שלמה המלך, האגדות על חוני המעגל מוריד הגשם ועל רבי עקיבא – כל אלה נשכחו והלכו, והזיקה אליהן – בוודאי בקרב קהל הקוראים החילוני – התפוררה לאיטה. 

את התהליך הזה ביקשה שֹהם סמיט לעצור. מתוך אהבה רבה לאגדות ששמעה בילדותה ומתוך הבנת ערכן החליטה ל'תרגם' את האגדות ולעבדן לעברית של ימינו. לא מעט התלבטה אם ראוי לה לשלוח את ידה במה שכתבו ביאליק ורבניצקי, ולבסוף החליטה. 'הרי ביאליק לא המציא את האגדות המכונסות ב'ויהי היום', וביאליק ורבניצקי לא המציאו את האגדות שב'ספר באגדה'... ובעצם, לשונו של ביאליק היא שפה עתיקה, משונה, ממש כמו שהייתה הארמית לבני דורו', אמרה לעצמה, והאגדות שלנו יצא לדרך. 

בספר שלושה שערים: אגדות בעקבות סיפורי התנ'ך, אגדות חכמים, משלים. 
לצד האגדות, בשוליים, מופיעים ביאורים, הערות ותוספות מכמה סוגים, לכל סוג כותרת משלו:
מחשבה – רעיונות, הרהורים ושאלות הקשורים לנושא האגדה. למשל, לצד האגדה 'מי ברא את העולם' מופיעה פסקה שכותרתה 'יש או אין אלהים', ועניינה הקושי להוכיח את קיומו של אלהים וההבדל בין תפיסה בחושים לבין אמונה. הטקסט שכתבה סמיט אינו מנגח או מתנצח; הוא מסַפֵּר, מסביר, ומצליח להראות היבט אחד לפחות בסוגיה המורכבת הזו, המשותף למאמינים ולספקנים.
עוד – תוספות נקודתיות, למשל כינויים נוספים של אלהים, מידע נוסף על סיפור המבול המופיע במיתוס אחר, מידע על מיקומו של הר אררט וכן הלאה. לצד האגדה על בתו של המלך שלמה שנכלאה במגדל מופיעה פסקה הקושרת את האגדה לאגדות דומות, למשל רפונזל של האחים גרים.
מה זה? הערות המסבירות מושגים כמו בית הלל ובית שמאי, תקרת זכוכית, עץ גופר, מונותיאיזם ופוליתיאיזם וכו'.
פירוש – הערות המבארות מקומות סתומים בטקסט, למשל הביטוי 'מעז יצא מתוק' באגדה על בת שלמה במגדל.
כתוב – מובאות מלשון חכמים. למשל, לצד המשפט 'לא מתפללים אל אלהים לחדול מנתינת דבר טוב' מופיעה המובאה מהתלמוד – 'אין מתפללים על רוב טובה'.
כה אמר – הערות המציגות פתגמים.
את הספר פותחת הקדמה מאת שֹהם סמיט, המתארת את תהליך היווצרותו של הספר. חותמים את הספר דבריה של ד'ר רות קלדרון, היועצת המדעית של הספר, ומידע על המקורות שמהם נלקחו האגדות.
הספר המעוצב להפליא מעוטר באיוריה של ולי מינצי. עיצוב הדמויות, קשת הצבעים הפסטלית-כהה שבחרה שעיקרה חום-אדום, אוקר וכחול-ירוק לגוניהם, ומשטחי הצבע הגדולים והלא-מוקפדים מעניקים לאיורים נופך קדמוני, לא-עכשווי במתכוון, ההולם היטב את התוכן ואת ההקשר. 

אם כן - הארי פוטר, בעקבותיך?
לא בדיוק. את הספר הזה יאהבו בוודאי הגדולים, והצעירים אולי יסתייגו מסיפורים על דמויות עָבָר, מהעיצוב הרומז לדידקטי ומהזיקה למקרא ולתורה שבל פה. מבוגרים שיציעו לילדיהם (או לתלמידיהם) את הספר, יקריאו, יתמידו ויקריאו שוב ושוב – יראו בהתגשמות חזון אחרית הימים. 

האגדות שלנו
- יופי של ספר לבני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין