אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

פטנט הפוקים של דוקטור פרוקטור

כתב: יוּ נֶסְבּוֹ
אייר: פֶּר דִיוְבִּיג
מנורבגית: דנה כספי
כנרת בית הוצאה לאור 2011
175 עמוד, מנוקד

שמו של הפרק הראשון בספר הוא 'השכן החדש', אבל רובו הוא בבחינת ארגון הבמה, הצבת התפאורה והיכרות עם הדמויות העיקריות לקראת ההצגה:
תיאור מקום ההתרחשות מתקדם מן המקרו אל המיקרו, מן הרחוק אל הקרוב, מאוסלו רבתי אל שתיים שלוש חצרות ברחוב התותח. בדרך תקלוט העין הערנית פרטים חשובים רבים, שיהיו משמעותיים במהלך העלילה: החל בעכבר נורבגי קטן וכלה בשתי שורות שיניים בפיו של נחש אנקונדה ענק, החי במערכת הביוב של אוסלו. כל אחת מהשיניים, במשמעותה המוחשית והסימבולית, תינעץ היטב במטרה שנועדה לה ככל שיתקדם הסיפור.
רוב גיבורי הסיפור חיים ברחוב קטן, שקט להפליא, שנקרא באופן אירוני 'רחוב התותח'. תותחים, להודיעכם, יכולים להיות לא רק כלֵי משחית היורים פגזים, ורעש מבהיל אפשר להקים גם בדרכים אחרות. שם הספר בוודאי ירמוז לכם על היקפה של יריעת האפשרויות... שניים מהגיבורים הם ילדים: האחד הגיע זה עתה עם משפחתו לרחוב התותח. שמו בּוּלֶה, הוא בן עשר, הוא פיקח, אמיץ ונדיב, ואי אפשר להסתיר את נמשיו ואת העובדה שהוא פשוט קטנטן. בביתו של בּוּלֶה אין מזכירים את המילה 'אבא'. הגיבורה האחרת היא ליסה, שכנתו ובת גילו של בּוּלֶה. היא נבונה, מתונה, נאמנה ובעלת תושייה. ליסה אמנם גרה עם אביה מפקד המבצר ועם אשתו, אבל בסביבת המשפחה הזו אין המילה 'אמא' נאמרת אפילו פעם אחת.
הגיבור השלישי גם הוא דייר ברחוב התותח, אך איננו ילד. זהו איש גבוה וצנום, ש'שערו הלבן היה ארוך ומוזנח כמו העשבים בגינה שלו'. כשבּוּלֶה ראה את השכן, חשב שזה 'סנטה קלאוס שעשה דיאטה או שזה מדען משוגע'. בּוּלֶה לא טעה הרבה: דוקטור פרוקטור היה מדען, בעל נפש רכה וזיכרונות על אהבה גדולה. אבל משוגע?
התאומים הבריונים טְרוּלְס וטְרִים גם הם דמויות בולטות בסיפור. אין זה מקרה ששמותיהם מטרטרים בדיוק כמו הג'יפ הגדול שבו נהג אביהם העשיר והכעסן, האדון טְרָאנֶה.
הספר שאֵלֶה הם גיבוריו כתוב כך שאי אפשר להניחו עד שמגיעים לסופו: הוא מפתיע ומותח, הוא נוגע ללב ומעורר מחשבה, מצחיק ושופע הומור. מבוגרים יצביעו על כך שהוא עוסק בערכים בעלי חשיבות כמו חברוּת, נאמנוּת, צדק ויושר. קוראים צעירים יאהבו את העובדה שדווקא אלה שאינם נחשבים, אלה שנקודת ההתחלה שלהם נחותה – מלמדים את הבריונים צדק מהו, ומוכיחים שלא הכוח קובע אלא היצירתיות והנחישות. הפעולה שנוקטים שלושת החברים – בולה, ליסה והדוקטור - היא מקורית, דורשת תכנון קפדני ותושייה ויש בה סכנה. אבל היא מובילה לניצחון שהוא מוסרי כשם שהוא צודק. הכותב רקם את העלילה בכישרון, שייף כל פרט היטב והניח אותו במקומו. אבל מעל לכול – הסיפור מצחיק: נכון, גם בזכות האיורים המוגזמים-קריקטוריסטיים, גם בזכות הטון של המספר, הנע בין תמימות לבין מודעות מלאה למילים הפורחות מקולמוסו. 

ועוד משהו, או שמא יש לומר –העיקר?
הגיע זמנו של ציטוט:
' 'מה דעתכם להשתמש באבקת הפוקים לייבוש שיער?' שאלה ליסה.
בולה והדוקטור הביטו בליסה כשהסבירה שאפשר לערוך הגרלה בין כל בני המשפחה, מקטן ועד סבתא, וכך לקבוע מי יבלע את אבקת הפוקים אחרי שכולם התקלחו בבוקר. ואז כל האחרים יכולים פשוט לשבת מאחורי מי שעלה בגורל.
'רעיון טוב,' אמר הדוקטור, 'אבל מי יְיַבֵּש את השיער של המפליץ?' ' 

הנה, זה הדבר. הנושא המרכזי כאן הוא אבקת פוקים שהמציא לגמרי במקרה הדוקטור פרוקטור, ושהופכת – בעזרתם האדיבה של בּוּלֶה וליסה – למושיעה לאומית ולגיבורת יום העצמאות הנורבגי. דפיו של הספר נוטפים הפרשות (מן האוזן, מן האף ומאתר ההפרשות העיקרי) בכמה מצבי צבירה. הילדים – אלה שבסיפור ואלה הקוראים אותו – מתפוצצים מצחוק, ולא רק בזכות תחכומה של העלילה. הפעלים(הפלצתי, להפליץ), התארים (מסריחים) ושמות העצם (פוקים, ישבן, פלוץ) המודפסים בספר לגיטימי הם מחוללי צחוק אדירים עבור הילדים. קוראים רגישים בוודאי תופסים את השקפת העולם של המספר המובלעת בסיפור: הוא מלגלג על מוסכמות חברתיות-חינוכיות-ספרותיות, וכותב את סיפורו כדי להצחיק וליהנות, ותו לא.  

מה יגידו הורים שילדיהם יבקשו את הספר? מה יגידו מחנכים שתלמידיהם יקראו את הספר? מה יגידו מורים להבעה כשתלמידיהם יכתבו חיבורים הומֵי נפיחות?
כל אלה אינם מעניינו של הספר. יתכבדו המבוגרים ויבדקו מהי צביעות, יעדכנו את המוסכמות ויגבשו אסטרטגיות פדגוגיות, כרצונם. פטנט הפּוּקִים של דוקטור פרוקטור מוכיח שהספרות נכתבת למען עצמה, ושאין לה עניין לשרת אדון זה או אחר או להביא תועלת. השאלה החשובה היחידה היא – האם זו ספרות טובה? במקרה של הסיפור על אבקת הפּוּקִים - התשובה ברורה. 

מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה, ולמבוגרים שעד היום לא העזו להגות מילים מתפוצצות.
נירה לוין