אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

כלבים לא רוקדים בלט

כתבה: אנה קמפ
איירה: שרה אוֹגילְוִי
מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
כנרת בית הוצאה לאור 2011
28 עמוד, מנוקד

'הכלב שלי הוא לא כמו כלבים אחרים'.
בעלת הכלב, הילדה שמספרת את הסיפור, הרגישה מזמן שהכלב שלה שונה מרוב בני מינו. 'הוא לא עושה פיפי על עמודי חשמל, לא מתגרד ומוחץ פרעושים ולא שותה מים מהאסלה.' במקום לרוץ ולהביא חפצים שזורקים לו, בּיף מעדיף 'להאזין למוזיקה, להביט בירח וללכת על קצות האצבעות.' 

כל מה שבּיף עושה מוכיח שהוא משתוקק לרקוד: הוא נמשך אל מודעת רחוב המציגה בלרינה שתופיע בקרוב, הוא עורג אל בגד הבלט הוורוד של הילדה והוא עוקב אחריה בדרכה לשיעור בלט. האב, שהעיתון הפרוס מול פניו חוצץ בינו לבין מה שאינו רוצה לראות, מדקלם את האמיתה (אקסיומה) המקובלת - כלבים לא רוקדים בלט. גרוע מזה; גם המורה לבלט, שהכלב הנואש מתגנב לשיעור שלה – גם היא, צרת אופקים שכמותה, פוסקת: כלבים לא רוקדים בלט! 

אבל הכלב נחוש בדעתו לממש את חלומו. הוא מתגנב להופעת בלט, וברגע השיא של 'אגם הברבורים', כשכוכבת המופע מועדת ומתעופפת הישר אל תוך הטוּבָּה – מי מציל את המצב? ולא זו בלבד שהוא רוקד בלט בבגד ורוד, הוא אף קוצר תשואות ומשנה את דעתו של האב! 

את ההומור בסיפור רב הערך הזה יוצרות באופן טבעי התנהגויותיו היוצאות דופן של הכלב: הוא מוותר על התנהגויות 'כלביות' ומתעקש לעשות מה שכלבים אינם מצופים לעשות. אבל די מהר, ובהתאמה לתגובותיה של הילדה הלא מבודחת, ההומור חדל להיות מטרה. הילדה, אף שהיא מופתעת נוכח הבחירות של בּיף, איננה מנסה לשנות אותן ואיננה מלגלגת עליו. העקיבות בהתנהגותו גורמת לה לעמוד לצדו, להיות אמפתית ומנחמת ואף להשתדל למענו. גם הקוראים הצעירים מאוד יכולים להזדהות עם תוגתו של הכלב המאוכזב, המומחשת היטב באיוריה המצוינים של שרה אוגילוי. 

לא במקרה הצבעים הבולטים בסביבתם של הכלב והילדה הם צבעים עזים ב'גושים' אחידים, בלא רכות או רב-גוניות: הרבה אדום, כחול וירוק. שומר הסף באולם המופעים אדום כולו. הכורסה של אבא כחולה והוא לבוש באדום ובירוק. האנשים ברחוב לבושים בכחול ובאדום. הילדה גם היא לבושה בכחול (מעיל) ובאדום (כובע), אבל בשונה מן האחרים, מתחת למעילה נראים בגדים מגוונים, בהירים. גם הכלב הוא לבנבן, בגד הבלט הוא ורוד ורך. גם האישה בקהל המזהה את בּיף ומריעה לו לבושה בבגדים ססגוניים.
הבחירה בשני סוגים של צבעוניות – ססגוניות רכה ומאווררת מול חזית בלתי עבירה של גושי צבע - איננה מקרית, והיא קשורה לפתיחות ולקבלה המתקיימות בסביבה של מחשבה מאובנת ומוסכמות חברתיות נוקשות. גם הבחירה בכלב ממין זכר נושאת משמעות ויש לה קשר למסר המגדרי של הספר: כל אחד, יהיה מינו אשר יהיה, רשאי ויכול לעשות הכול. אפילו לרקוד בלט.
כלבים לא רוקדים בלט מתאים לבני שלוש עד שבע.
נירה לוין