אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מסעות גולי בארץ הנבהלים

כתב: שמעון ריקלין
אייר: מורן ברק
מודן 2011
28 עמוד, מנוקד

יום אחד אמר גוּלי לאבא ולאמא,
'היום אני רוצה לגלות ארצות חדשות.'
'מצוין,' אמר אבא גוּל בשמחה.
'נפלא,' אמרה אמא גוּלה בחיוך.
'ואני יוצא עכשיו,' אמר גוּלי. 

אבא ואמא לא בטוחים שזה רעיון טוב. הם מציעים לגולי לחכות עד סוף השנה כדי שהמשפחה תיסע יחד, אבל גולי איתן בדעתו: 'אני צריך לצאת תיכף ומיד!' אבא ואמא מציידים את גולי בכל הדרוש:
'מה שאתה צריך
זה כריך
ודבש
ומשמש מיובש,
מימייה,
שכמייה,
מפית
וכפית.'
גולי יוצא לדרך, ו'בוקר אחד, לאחר שכבר עבר את כל הארצות הידועות והמוכרות, ראה גולי מרחוק, על ראש הר - עיר'. אבל גולי מבחין שאינו רצוי בעיר הזאת; כל מי מתושבי העיר שנתקל בו – בורח מפניו ומסתתר. גדולים וקטנים, גברים ונשים צועקים 'אמא'לה!' ו- 'אבא'לה!' ו- 'סבתא'לה!' גולי מגלה שהאנשים נבהלים ממנו עצמו, ואומר:
'הי! גיליתי ארץ חדשה, את ארץ האנשים הנבהלים!'
גולי מצליח להביא לשינוי. ארץ האנשים הנבהלים הופכת ל'ארץ האנשים הנבהלים שנהפכו למחייכים'. 

הסיפור הקטן, הנאיבי והאופטימי, שתחילתו במציאות ריאליסטית ואחריתו חלומית-אגדתית, הוא תמים רק לכאורה. נכון יותר לומר שתמימותו היא רק רובד ראשון בו, זה שֶׁיְפַתֶה את הקוראים הצעירים מאוד. קוראים בוגרים יותר יאספו את אבני הדרך הסמליות במסעו של הילד, וכשיחנו לרגע בכפולה האחרונה יוגש להם כרטיס הכניסה לרובד הבא: הם יזהו את עיר הנבהלים המוקפת חומה שגולי מנופף לה לפרידה. הם גם יבחינו בכתובית קטנה, אקראית-למראה, על הקרקע הקולאז'ית שעליה פוסע גולי – 'ארץ ישראל לאזוריה' – ויבינו שהגיע הרגע לקריאה בעיניים חדשות.
עיניים פוליטיות, אם תרצו. 

רק ילד החף מֵעֻלָהּ של ההיסטוריה הוא זה שבכוחו לחולל שינוי: גולי, שעל חולצתו הדפס של שושנת הרוחות על שמונת קדקודיה, הולך לחדר הוריו ומודיע – ראו את זרועו המונפת ואת אצבעו ההחלטית – שהחליט לצאת לחפש מציאות חדשה. הוריו, אף שעל קיר חדרם מפה ממוסגרת, שוכבים במיטתם, וידיהם הכבושות מתחת לשמיכה מעידות שאינם מתכוונים לחפש שום דרך. 
הם מציעים לו דחייה, מציעים לספק את צרכיו הפיזיים, ואפילו מציעים לו ביטחון בדמות כלב. אבל גולי כופר בקיומו של הפחד. הוא אינו זקוק לכלב שמירה שכצפוי יהיה גם הממונה על ההפחדה. במקום כלב הוא לוקח אתו לדרך ציפור דרור, שכל כוחה בידיעה המלאה של חירותה. 

'גולי ידע שאין מה לפחד ממנו, ושגם לו אין מה לפחד מהאנשים, ולכן הוא הביט בהם וחייך.' בין האנשים הנבהלים שצפו בגולי, רק אחד חיקה אותו – כן, ילד. ואחר כך עוד ילד. אחרי הילדים, גם המבוגרים חייכו. 

עבור הקוראים הצעירים גולי מגלה ארצות חדשות בעולם דמיוני. עבור הקוראים המבוגרים הוא אידיאולוג אמיץ, המאמין שדרכים חדשות יכולות לשנות מציאות. 

לאיוריו של מורן ברק נוכחות אקספרסיבית המעצימה את הסימבוליות של הסיפור. ראו את פניהם המאובנים ופיותיהם החתומים של הוריו של גולי לעומת עיניו הפקוחות לרווחה של הילד, פיו הפתוח ואצבעו המונפת. ראו את ראשו הגדול ומגוון הבעות פניו ומנחי גופו לצד ההחלטיות של תנועותיו. מורן ברק אייר גם את המלך גוגול שכתב אורי אילון (כתר 2010). 

שמעון ריקלין
, ילד 1953, הוא סופר ישראלי.
מסעות גולי בארץ הנבהלים מתאים לבני חמש ומעלה, לגנרלים ולשליטים אחרים.
נירה לוין