אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

פנס, מצפן וילד

כתבה: איריס ארגמן
איורים: איה גורדון-נוי
מטר ילדים 2011
26 עמוד, מנוקד 

אייל, שגר 'בבית קטן על גבעה לא גדולה עם עץ אחד של תות בגינה', אוהב לשמוע את הסיפורים של אמא, ובעיקר חביבים עליו סיפורים על מקומות רחוקים; 'על הר געש מתפרץ, על קרחונים ואגמים קפואים, על זוהר הקוטב ועל מדבריות צהובים ולוהטים'. איל רוצה לנסוע למקומות שעליהם אמא מספרת, אבל בינתיים הוא חוקר את העולם בעזרת פנס, מצפן ומפת עולם גדולה. 
המפה הפרושה על רצפת חדרו ממש מזמינה התרחשות על-טבעית: באישון לילה היא רוחשת קולות ונצנוצים, מתמתחת וממלאה את החדר. בכל פעם שאייל נוגע בנקודה על המפה הוא מוצא את עצמו באתר עצמו: נוגע בנקודה כחולה – ומוצא את עצמו מקוטב הדרומי, מול זוהר הקוטב. נוגע בכתם חום – ומוצא את עצמו מטפס על הר הקילימנג'רו, מול התפרצות געשית. 

כנראה שהסכימה הריאליסטית של הסיפור נראתה לכותבת יציבה ובעלת פוטנציאל, אבל כשמומשה בספר שמיועד לקוראים צעירים גילאי חמש עד שבע - התברר שיש בה סדקים לא מעטים:
לא זו בלבד שילדים צעירים מתקשים קוגניטיבית להבין את משמעותה הייצוגית של מפה גיאוגרפית, הרי שהסיפור אינו מציע שום נקודת מוצא לחיפוש במפה, כאילו הייתה המפה הגיאוגרפית סוג של מרבד קסמים. הכותבת השתמשה בטרמינולוגיה מתחום הגיאוגרפיה, אבל ההתייחסות ל'מצפן', למשל, היא כאל מין אביזר קסום שתפקידו להעביר טיילים ממציאות למציאות. גם הר הגעש לא זכה להסבר הוגן. נאמר עליו שהוא 'מתפרץ כשהוא ממש כועס'.
לביקור במקומות המוזכרים בסיפור כמו הקוטב הדרומי או הר הקילימנג'רו יש פוטנציאל הרפתקני גדול, אבל בסיפור הזה שום דבר אינו קורה לילד המטייל. כשהוא נתקל בתופעה מפתיעה, מיוחדת, הוא ממהר לסגת וחוזר אל קרקע המפה הבטוחה.
הסיפור נראה כאילו התכוון להציע לקוראים ידע גיאוגרפי ברמה שקוראים צעירים יוכלו לקלוט, אבל התמהיל של גיאוגרפיה ופנטזיה מערער את אמינותו כמקור מידע. כך גם הטקסט שהכותבת שמה בפיו של הילד - 'ראיתי חזיונות שווא במדבר אטקמה'.
קוראים יחושו מן הסתם בזיקה שבין הסיפור הזה לספר ארץ יצורי הפלא של מוריס סנדק. גם בארץ יצורי הפרא השתנה בן לילה חדרו של הגיבור, הילד מקס, אלא שהסיפור ההוא התנהל כולו בממלכה הברורה, העשויה מעור אחד, של הפנטזיה: הכעס חולל שינוי פלאי, הפך את החדר למקום פלאי ואת הילד למלכם של יצורים פלאיים, ואפשר לו לעשות מעשים שאינם כלולים ברפרטואר ההתנהגויות הרגיל שלו. ואילו בפנס, מצפן וילד – המפה שקיבל הילד הופכת אמנם למפה גדולה שיש בכוחה לשגר את בעליה למקומות רחוקים – אבל אלו הם מקומות גיאוגרפיים ספציפיים מאוד, המתוארים במילים מעטות, שבהם הגיבור מתגלה בחוסר היכולת שלו לפעול במציאות הייחודית שהוא מגיע אליה.
מה ההבדל, אם כן, בין המלצה בנוסח 'כדאי לכם לטייל בקוטב הדרומי ולחוות את זוהר הקוטב' שתימצא במדריך טיולים לחו'ל, לבין הטקסט שכאן?
האיורים, במקרה הזה, אינם באים לעזרת הטקסט החיוור, אלא מדגישים את חוסר השייכות שלו - למציאות כמו גם לפנטזיה.
נירה לוין