אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

ברנרד ועומר

כתב: אואן קולפר
מאנגלית: רחל אהרוני
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011, בסדרה 'קריאת-עשרה'
238 עמוד, לא מנוקד

'אתם, האירופים, כולכם אותו הדבר. אתם באים הנה ומצפים שכולם יתחנפו אליכם. חיים באתרים כמו 'מארחבה' שלכם, ומספרים לכולם שאתם באפריקה. טוב, אז אתם לא! אתם חיים בבועה סטרילית, שכל דבר מיובא אליה מארצות המוצא שלכם!' 

צמצומים בחברה שבה עבד אביו של ברנרד אילצו אותו לקבל תפקיד חדש. ברנרד, שכולם כינו אותו בני, קיווה שגם במקום החדש יוכל לשחק הרלינג (ענף ספורט אירי), אבל התבדה: המשרה החדשה הייתה כרוכה במעבר לטוניסיה. טוניסיה! בני בן השתים עשרה אפילו לא ידע איפה נמצאת המדינה הזו. כשהבין שטוניסיה נמצאת בצפון אפריקה ושחייו שם יהיו שונים מכל מה שהכיר, הרגיש שעולמו חרב עליו.
המציאות הייתה קשה מכפי ששיער. המשפחה – אבא, אמא, בני ואחיו הצעיר ג'ורג' – קיבלה בית בכפר שחיו בו רק זרים, אנשים שהגיעו לעבוד בטוניסיה. הכפר היה מוקף חומה ומקומיים לא הורשו להיכנס אליו; העובדים הזרים וילדיהם חיו הרחק מהמציאות הטוניסאית, הרחק מן המוזיקה המקומית, מן השפה המקומית, מן הטעמים והריחות.
בני לא אהב את כפר הזרים. הוא חש שהוא נמצא במקום תפל, סטרילי, שאין בו רוח חיים של ממש. בני לא רק שלא התאמץ להסתגל לבית הספר הזערורי בכפר או להכיר תלמידים כמותו, אלא הוא זלזל במורים, לגלג על הילדים ונמנע מכל קשר אתם. ככל שאחיו הצעיר ממנו הסתגל ונעשה מרוצה, כך הלך בני ונעשה ציני, מריר ומתוסכל.
פגישה מקרית עם נער מקומי, שחי בספק-צריף עלוב ספק-מחסן סמוך לחומת הכפר, שינתה את המצב. השניים התיידדו על אף מגבלות השפה: בני לא ידע כלל ערבית, עומַר לא ידע אנגלית. הם הצליחו לתקשר מפני שעומר סיגל לעצמו שימוש יעיל בסיסמאות פרסומת ובשמות של סרטים וסדרות טלוויזיה שקלט בזמן שצפה בערוצי טלוויזיה באנגלית. הוא ידע לשלוף אותם ולהשתמש בהם בהקשרים הנכונים, והצליח לבטא את עצמו בדרך ששבתה את לבו של ברנרד. עומר לא היה חבר רצוי; הוא היה יתום חסר כול ונחשב עבריין קטן ומסוכן. המבוגרים, והוריו של בני בתוכם, התנגדו בתוקף לחברות זאת. 

עומר וברנרד היו שונים מאוד זה מזה: אירי עשיר (לפחות במושגים אפריקניים) מול אפריקני עני, בן למשפחה שלמה ומתפקדת מול יתום, איש העולם המערבי מול בן המדבר שידיעותיו מעטות ומזדמנות. לשני הנערים היו אחים – ג'ורג' המפונק, ה'חנפן' הנצחי בעיניו של בני, וכהִינָה החולה, המנותקת, המאושפזת במוסד סגור מאז נהרגו ההורים שלה ושל עומר.
למה חש ברנרד קרבה דווקא ליתום הטוניסאי העלוב כובש הלב, שלא היה לו מה להפסיד? למה התרחק מהוריו ומאחִיו והיה קרוב לאבד את אהבתם ואת הערכתם? למה בחר לעשות בדיוק ההפך ממה שציפו ממנו, עד כדי סיכון חייו?
אואן קולפר כתב סיפור מרתק, מרגש אך כתוב באיפוק רב, המתבונן בתחלואיו של עולם השפע דרך עיניו של העולם הרעב, הנחשל. הסיפור, המפגיש שחור ולבן, מתנהל במרחב האפור העצום שבו מצאו את עצמם שני בני אדם אלה. הוא מזהה את הדעות הקדומות העטופות באריזה מעודנת, מראה את אשליית הקשרים בין אנשים, את החמלה הסלקטיבית, ומתאר תקופת התבגרות לא שגרתית של נער שאיננו מוכן לוותר על ערכיו שלו. 

האיור שעל הכריכה שבו נראים שני נערים רוכבים על קטנוע בנוף מדברי עושה לספר עוול. הכריכה מזכירה ספרי הרפתקאות לילדים משנות השישים של המאה הקודמת, משטיחה את דמויות הגיבורים ומנמיכה מאוד את הציפיות מן הספר.
אואן קולפר נולד באירלנד ועבד כמורה בבית ספר יסודי. לפני כ- 20 שנה נסע עם משפחתו לטוניסיה ועסק גם שם בהוראה. הספר ברנרד ועומר מבוסס על חוויותיו מאז. מוכר בארץ בעיקר בזכות סדרת ספרי הפנטזיה ארטמיס פאול. 

ברנרד ועומר
מתאים לבני עשר עד ארבע עשרה.
נירה לוין