אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מרק איקליפטוס

כתב: יהונתן גפן
איורים: איציק רנרט
דביר 2011
107 עמוד, מנוקד

'- אמא, בואי ניתן לו כסף, בסדר?
- לא, קטנה. אסור לתת לאנשים האלה כסף, כדי שהם לא יתרגלו להיות קבצנים.
- מה זה קבצנים?
- אנשים שחיים על חשבון החברה.
- מה זה חברה?
- אנשים שעושים משהו. אנשים שלא מתבטלים ולא חושבים שיקבלו כסף מאחרים.'
זוהי העמדה שמשמיעה אמא של מימי בפרק הפותח את הסיפור. מימי לומדת איך צריך לנהוג בקבצנים בטלנים, אבל כשהאם נכנסת לרגע לבנק - הילדה בוחרת לתת את המטבעות שלה לזמר הרחוב היושב על המדרכה.
מימי איננה גיבורת הסיפור; נכון יותר לומר שמימי היא מי שהסיפור מיועד לו; דמותה מייצגת את הקהל שהסיפור על הזמר-קבצן מיועד לו. לכן מימי היא כל אחד מאתנו, הנתקלים בקבצנים ברחוב ואולי אומרים לעצמם בשקט מה שאמרה אמא של מימי בקול נחרץ. 

רון ברלוביץ' יושב על ארגז הפוך ברחוב, מנגן על גיטרה ושר את שיריו. בגדיו קרועים, בהונותיו מציצות ממגפיו הבלויים. חלומו של רון הוא להיות זמר מצליח ולהופיע ב'היכל הבידור' היוקרתי. בינתיים חיים הוא, אשתו ושלושת ילדיהם בעוני מרוד; הם מבשלים מרק מעלי איקליפטוס שהם תולשים מן העצים, ואת השיער הם חופפים ברחוב, כשיורד גשם. כשרון יושב בכיכר העיר ושר את שיריו השקטים, אשתו מנקה את בתיהם של אנשים עשירים.
אדם זר המזדהה כמ'א (משורר אלמוני) מציע לרון לשנות כיוון: אם ייאות רון וישיר את שיריו של המשורר האלמוני – הוא יזכה בבגדים יפים, בכסף רב ובהופעות ב'היכל הבידור'. רון נועץ באשתו, מקבל את ההצעה אף שהשירים החדשים אינם לרוחו וההצלחה לא מאחרת לבוא. אלא שיחד עם ההצלחה באים פירוד מן המשפחה, עצב, תסכול ובדידות. רון מרגיש '...שהוא כבר לא אותו האיש. שהוא השתנה'. אחרים בחרו בשבילו שם חדש, אחרים מכתיבים לו מה לשיר, איפה ומתי. 

רון נחלץ מתהליך ההשתנוּת-התדרדרות בעזרת בתו הבכורה, באקט של זעזוע גדול, דרמטי, לעיני קהל של אלפים. חייו שבים ונעשים צבעוניים, רגועים ומאושרים. איוּם חדש כבר נראה באופק, אך הקוראים אינם יודעים אם זמר הרחוב יידע לשמור על ייחודו או ייפול שוב במלכודת הדבש של ההצעות המפתות. 

הסיפור מספר אמנם את סיפורה של משפחה אחת, אך עושה שימוש רב בסמלים ונוטה לקוטביות ולהקצנה שהן ממאפייניו של סיפור-לֶקַח: עלילת הסיפור מסתופפת ב'כיכר הכי-יקר' שיש בה חנויות לעשירים, מלון לוּקסוּס (מי מכיר היום את המילה הזו??) ו'היכל בידור' הפתוח רק בפני מי שידו משגת. רון, החוזר הביתה בכיסים מלאים כסף 'לא ראה את הבור [...] ונפל לתוך הבור', אירוע קונקרטי המייצג את הנפילה הרגשית-ערכית. עם השינויים לרעה בחיי המשפחה חלים שינוים גם בסביבת מגוריהם: 'הדשא בלב כיכר הכי-יקר היה צהוב, עצי האיקליפטוס היו צמאים ועליהם קמלו'. הסיפור חד-משמעי בגינוי העושר והשלכותיו: 'אין לכם מושג כמה לכלוך יש לעשירים' אומרת אמא המנקה את בתי העשירים. העוני, לעומת זאת, נתפס כמעט כערך, כאילו היה הדרך הבטוחה לאושר. בני המשפחה האוכלים מרק עלים ומגדלים עכברוש כחיית מחמד מקבלים את מצבם באהבה, כמעט בהכנעה, וכמו העכברוש מנסים 'לחיות בכל מקום ולהחזיק מעמד בכל מזג אוויר'.
השופר המגנה את העושר משתיק את ההבחנה החשובה בין עשירים לרשעים, ומנסה להתעלם מן השאלות שהסיפור מעורר בנוגע להתנהלות הגיבורים: האם בזמן שאמא עובדת בפרך ('הרוסה מעייפות' אחרי יום עבודה) צריך אבא לנגן ברחוב? האם העובדה ש'יש אנשים שגם מרק איקליפטוס אין להם' אמורה לנחם את הילדים הרעבים? למה אבא ממשיך להישמע למשורר המנצל אותו ופוגע במשפחתו? איך איבד את השליטה בחייו?
האשמה כוללנית של העשירים איננה הוגנת, והתיאור המציג את חיי האושר-בעוני של משפחת ברלוביץ' איננו אמין, אולי גם לא מוסרי. צריך לקוות שהקוראים הצעירים לא יפלו בפח האגדה כביכול, ולא יתעלמו מהשאלות הנוקבות בסיפור חייהם של הגיבורים. 

איוריו של איציק רנרט הם עונג צרוף התופס את המרחב שבין מציאות לפנטזיה, והם אינם מניחים לקוראים לשכוח אף לא אחת מן השתיים. 

מרק איקליפטוס
מתאים לבני שמונה עד עשר. 
נירה לוין