אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

פ-ייה והתרמיש

כתבה: נאוה סמל
איורים: מיה רפפורט
ספרית פועלים 2011
30 עמוד, מנוקד


'מהתרמיל של הדוד שלי נשמע פתאום קול.
ברגע הראשון הייתי בטוח שאני מדמיין, כי תרמילים לא משמיעים קולות, בטח לא באמצע הלילה.'
התרמיל היה שייך למישי, הדוֹד של יהלי. מישי היה תרמילאי שטייל בכל העולם. כשחזר מדי פעם לישראל נהג להתארח בבית המשפחה, וישן במיטה הריקה בחדרו של יהלי. 'פעם חשבתי שתרמילאי זה מקצוע,' אומר יהלי, שהוא הילד המספר את הסיפור, 'אבל אבא תיקן אותי בכעס ש'תרמילאי' זה נווד חסר אחריות'.
כשיהלי מגלה את הפיה הקטנה בתרמיל של מישי, הוא מציג בפניה את העיר שהוא חי בה, תל אביב, מספר לה על ישראל, על משפחתו, ועל עולמם של בני האדם השונה לגמרי מעולמן של הפיות.
ההתיידדות עם הפיה והשיחות אתה מאפשרת ליהלי לחשוב על עצמו, להרהר בדעות השונות שהוא שומע מאנשים שונים ולגבש את דעתו שלו. הוא חושב בגילוי לב על המתחים במשפחה, על בדידותו שלו ועל הוויכוחים בין הוריו. אבא חושב ש'מישי הוא 'הרפתקן ובטלן שמשמש לי דוגמה רעה'; אמא אוהבת את אחיה מישי ומקבלת אותו כמו שהוא. יהלי זוכר מה שאמר לו מישי לפני נסיעתו - 'העולם הוא עצום ומלא קסם, יהלי, ויש בו עוד כל כך הרבה מקומות יפים ומיוחדים שלא ביקרתי בהם, וכל כך הרבה בני אדם שאני רוצה להכיר ולגלות'. ויהלי עצמו שומע הכול, מתבונן בדרכו של ילד צעיר במושגים כמו 'חופש', 'בדידות' ו'נקודות מבט' ומגבש את האמת שלו.
הסיפור מבקש לגעת בנושאים רבים ולא פשוטים, אבל נראה כמעין בסיס סיפורי מתפייט אך ראשוני; חלק ממנו נמסר ברמה של רמיזות או מחשבות – חלקן עמומות - שלא זכו לפיתוח, ועלולות לחלוף על פניהם של קוראים בני שבע או שמונה בלי שיזכו לתשומת לב. כמו כן יש בו אמירות האופייניות למבוגרים, כאלה שילדים יתייחסו רק למשמעות הקונקרטית שלהם ויחמיצו את המשמעות הסמויה, המושאלת והרלוונטית: למשל: אמא של יהלי מקווה 'שיום אחד הוא [מישי] יגלה שהמקום הכי רחוק זה המקום הכי קרוב'; 'פ-ייה טעמה מהגבעול (אגב - איפה מוצאים בישראל חמציץ באחד ביולי??) ואמרה שהטעם קצת חמוץ. אמרתי לה: 'זה הטעם שיש אצלנו'.'; 'פ-ייה מסבירה ליהלי שיש 'גם מבוגרים מיוחדים שלא איבדו את הילד שהיה פעם בתוכם'. וכן עוד. 

הרהור על איור:
באחת הכפולות הראשונות משתרע איור רוחבי, שנראים בו בין היתר הספרים של יהלי. כצפוי אלה הם ספרי מופת: בארץ לובנגולו מלך זולו לנחום גוטמן, שירים ופזמונות לח'נ ביאליק, נרניה לק'ס לואיס ובן המלך והעני למרק טוויין. דווקא שני ספרים מצוירים דקים - ארץ יצורי הפרא למוריס סנדק, ולהתראות באנטארקטיקה לנורית זרחי - חרגו ממידותיהם, והמאייר העניק להם עובי מביך. 

פ-ייה והתרמיש
מתאים למאזינים מגיל שש ולקוראים עד גיל שמונה-תשע. 
נירה לוין