אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אנטי

כתב: יונתן יבין
עם עובד 2011, ספרייה לנוער
247 עמוד, לא מנוקד 

'כולם חושבים שאני אנטי. משוכנעים בזה. כל כך משוכנעים, עד שבסוף גם אני השתכנעתי, ונהייתי לגמרי אנטי, נגד כל העולם, שונא את עצמי את כולם. עד כדי כך נהייתי אנטי, שבסוף זה נהיה השם שלי. אנטי.' 

בכתיבת רומן לבני נוער יש מידה של הימור; אמנם איתור נושא רלוונטי, אותנטי ואמין הוא אתגר לא פשוט בפני עצמו, אבל קשה יותר ללכוד את אותו מרכיב סגנוני עלום, חמקמק, שיבטיח שפניית הכותב לקורא תיענה באמון ובהקשבה. יונתן יבין בחר לכתוב לבני נוער – ואף בגוף ראשון - ונראה שהצליח להריץ את עטו על המסלול הנכון ולהשיג את מטרתו. 

'אנטי' הוא כינויו של דרור אנטילוביץ', נער החוֹוה את טלטלות גיל ההתבגרות. בנוסף לתחושת הניכור המציפה אותו ולדחף לבטא תוקפנות, הוא נאלץ להתמודד עם התאבדותו של הדוד מתי שסבל מדיכאון עמוק. ההתאבדות הלמה באביו של דרור, והציפה אצל דרור חרדה מפני מחלת הנפש שלא זכתה להתייחסות. דרור חש שאין לו מקום במשפחה. הוא נשאב לחבורה של ראפרים צעירים, גם מתחבט בין מותר לאסור, עד שהוא מוצא את המקום שיהפוך עבורו לנקודת זינוק אופטימית ומוצלחת. 

אנטי
הוא סיפור התבגרות קלאסי שיש בו הכול: הצורך בהכרה, ההתגרוּת והמרד וחיפוש הזהות, הביקורתיות וההתנערות מעולם המבוגרים עד כדי בעיטה בערכיו והתחככות עם גבולות החוק והמצפון. ישנה כאן המשפחה שאיננה מזהה את השינוי בנער ואת צרכיו, ישנה החבורה המשמשת אלטרנטיבה וישנן ההתלבטות וההתחבטות עד הבחירה העצמאית של הדרך. ישנו המבוגר התומך וישנה ההצלחה הפוקחת את עיני המבוגרים ומחזירה את הכנות וגילוי הלב למציאות המשפחתית. לתוך השלד הזה יצק יבין סיפור מעניין, חי וסוחף, שאיננו נרתע מגילוי לב, מִכְּניסה למקומות מאיימים ומקיצוניות. 

יונתן יבין
אוהב שפה ורגיש לה; בחירת גיבור הפועל על רקע עולם הראפ מאפשרת לו לא רק להפגין את חיבתו לעברית, אלא אף להפוך את השפה לאחת מגיבורי הסיפור. ההתכוונות לאמנות הראפ מאפשרת שימוש בחרוזים ובמשחקי מילים: 'קיצר, גם ככה הייתי די מסובך ומתוסבך, לא ברור גם לי על מה כל כך, הלכתי מכות בכל ההפסקות, התחצפתי וחיפפתי, קיללתי וקלקלתי...' או 'גם אתם יום אחד תתפגרו, אז כדאי שתתבגרו'. הראפ מאפשר ליבין להשתמש, מלבד בז'רגון המתבגרים, גם במילים גבוהות, במילים השאולות ממשלבים המזוהים עם עולם המבוגרים, המחנכים וההורים, ולהרחיב את אופני הביטוי של הגיבור שלו מבלי לפגוע באמינותו ומבלי להצטדק. כשדרור משתמש בביטויים שאינם אופייניים לשפת בני גילו, למשל 'דברים חד-צדדיים' הוא מוסיף בסוגריים (ביטוי שאני שונא, או בקיצור: בש'ש).כשהוא משתמש במילים שמוצאות חן בעיניו, למשל 'ריצדה', הוא מוסיף בסוגריים (מילה שאני אוהב, או בקיצור: מש'א); הסטיות הרגעיות האלה מן העלילה מעניקות לקוראים הזדמנות להעמיק את היכרותם עם הגיבור – דרך ההתבוננות בבחירות השפתיות שלו. לצד הביטויים האלה דרור משתמש ב'גיק', ב'באסה', מערבב כתיב עברי באנגלי כמו 'אנ-T', ומכניס מילים לועזיות מתחום הראפ בכתיב עברי, כמו 'לואנר', 'קְרוּ' וכן עוד. לרוב הלהטוטנות בשפה איננה גורעת מאמינותם של הגיבורים או של הסיפור. 

אנטי
מתאים לבני שתים עשרה עד חמש עשרה. 
נירה לוין