אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מה הייתי עושה בלי ברונו

כתבה: נרי אלומה
איורים: דני קרמן
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2010
156 עמוד, לא מנוקד

'הייתי מוכן שהזמן יעצור בדיוק בנקודה הזאת. שהשמש תהיה תמיד נעימה ומלטפת; ששום מבוגר לא יגיע כדי להאשים אותי בדברים שלא עשיתי; שלא אצטרך לעלות על הבמה במופע הסיום; שג'מוס לא ימות; ששי לא יעזוב לבית ספר אחר; שברונו ירבץ לידי בדיוק ככה על העשב ויביט בי במבט החום הרך שלו.'
המחשבות הללו שחלפו במוחו של דור בשעת משבר מבטאות כמה מהבעיות המטרידות את הילד בן השתים עשרה. חייו של דור המתגורר עם משפחתו במושב מאופיינים במתחים, שלא לומר התנגשויות בין ערכים ונאמנויות: בינו לבין אמו המתקשה לקבל את חיבתו לרפת; בינו לבין אביו המאכזב אותו; בינו לבין אחותו המרוחקת ממנו; בינו לבין מנהלת בית הספר שאיננה מבינה את קשייו; בינו לבין ידידו המבוגר ג'מוס השומר את סודותיו לעצמו; בינו לבין אביו של חברו שי על רקע חוסר רגישותו כלפי בעלי חיים; וכן המתח המתמיד בין אביו הרפתן, האפוף ריח של זבל פרות, לבין אמו המוזיקאית השאפתנית והמעודנת, כשברקע הזוגיות שלהם, עיסוקיהם וציפיותיהם מבנם ומן ההורות שלהם.
הסיפור מתחיל ברגעי חייו הראשונים של העגל ברונו. העגל חלש וסיכוייו לשרוד אינם טובים, אך דור אינו מוותר ונרתם להצלתו. בין השניים נוצר עם הזמן קשר מיוחד במינו. במהלך הסיפור מתוארים חודשים ארוכים בחייו של דור, המתמודד עם קשיים מגוונים – משפחתיים, חברתיים, רגשיים וגם לימודיים. תיאור האירועים והבעיות שהם מציפים אינו חף מחולשות: הוא נעדר גוונים, כאילו הכול מתרחש באותה עוצמה; הפער בין העמימות בתיאור קשייו של דור בבית הספר לבין הדיווח על מעבר לבית ספר מיוחד גורע מאמינותו של הספר, וכן גם 'בגידתו' של האב, הרפתן הוותיק והנלהב, במעשה המכירה של העגל ברונו לשחיטה. הנמכות נוספות באמינות יוצרת הלשון: למשל, הרפתן שואל את בנו אם הוא רוצה 'להגמיע' את העגל בחלב. לשונו של דור עצמו משתרעת על פני מנעד רחב מדי: בצד אחד שלו - 'כשגמרנו מהקערות', ובצדו האחר של המנעד - 'תפקח את העיניים' (לעגל), 'הבעת הכלבלב המוכה' ו'הפניתי לו עורף'.
עם זאת, נרי אלומה לא נפלה במלכודת המספר-ילד המציף את הקוראים בתובנות שאינן הולמות את גילו, והצליחה לבנות דמויות אותנטיות, שסיפוריהן האישיים הנפרדים לכאורה משפיעים על הדרך שבה מתעצב עולמו של הנער המתבגר. 

האהבה של דור לעגל ברונו מזכירה אהבה אחרת בין ילד לעגל, המתוארת בסיפור הקצר העגל. הילד המספר את הסיפור מבין שגורל העגל האהוב עליו נחרץ, ונתקל בקיר האטום הבנוי מערכי המוסר הכפולים של אמו: 'ובשובי עוד הפעם לחדר הבישול לבקר את העגל מחמד עיני ומחמל לבבי, ובראותי את עיניו, הנטויות אלי וכמו מפיקות בקשת חנינה ורחמים – זלגו עיני דמעות, ובאהבה רבה התמודדתי עליו ומיששתי את עורו, ודמעותי החמות טפטפו על צווארו, ואני נשקתיו ובכיתי עוד. ובלילה הזה – אזכרה – חשבתי מחשבות רבות... עגל זה למה הוא בא לעולם? לשחיטה? ומדוע יישחט? עגל זה, היפה והנעים, למה יישחט? ואם לא בא לעולם אלא כדי להישחט מדוע זה הוא נאה כל כך, הלא יכול היה להבראות אומצא מקופלת באיזה סמרטוט של עור – ודיו? מדוע זה תאמר אמי לשחטו? מי נתן לה המשפט לשחוט את העגל היפה הזה?' (העגל, מאת מרדכי זאב פיירברג, 1874–1899). 

הרהור על המרחק הקטן שבין כֵּנוּת לגזענות: אחד המוקדים בסיפור הוא הקטע שבו טופלים על דור את האשמה כי פרסם באינטרנט תמונה פרובוקטיבית של נערה מבית הספר. את החזה של אורה מתאר דור, הנער המתבגר, במילים 'פומלות' ו'מלונים עסיסיים', אבל הביטוי המקומם הוא 'החזה הענק תוצרת אפריקה'. האם שמירה על חירות המספר חשובה יותר מהנזק שבהכללה התרבותית המפוקפקת? 

מה הייתי עושה בלי ברונו מתאים לבני עשר עד שלוש עשרה. 
נירה לוין