אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הדוב שאהב לבנות מטוסים

כתב ואייר: אוליבר ג'פרס
מאנגלית: תמי קרמר
כתר 2010
38 עמוד, מנוקד


'בזמן האחרון החיים ביער...
לא מתנהלים כמו תמיד.
כל מי שחי ביער שם לב שדברים משונים מתרחשים בו באחרונה.
הענפים, הסכימו כולם, לא אמורים להיעלם סתם ככה מהעצים.' 

בּוֹנֶה, צבי, ינשוף, חזיר, אווזה, וגם ילד קטן אחד חיו ביער. כל אחד היה עסוק בענייניו, אבל לכולם, בהיותם דיירי היער, הייתה דאגה משותפת: הם הרגישו שמשהו רע קורה לענפי העצים. הם נעלמים! תחילה האשימו השכנים זה את זה, אבל 'לכולם היה אליבי מוצק. זאת אומרת שלא ייתכן שזה מישהו מהם. ולכן גנב העצים הוא כנראה מישהו אחר.'
אבל מי?
דיירי היער פתחו בחקירה שבסופה גילו את הגנב; אחרי שביקש את סליחתם – נגזר עליו לפצות את שכניו, וכשעשה כך קיבלו אותו לחברתם ואף התגייסו לעזור לו. 

את רוב הסיפור בספר היפה הזה מספרים האיורים. בזמן שהטקסט המועט מתאר את השינויים ביער ואת התארגנותם של הדיירים לחקירת התעלומה ('אני אהיה הבלש ואתה תהיה השופט' 'למה דווקא אני צריך להיות השופט?' 'למה לא הוא?' 'כי אני התובע, זה למה') - האיורים מספקים עוד ועוד רמזים עבים מאוד, המאפשרים לקוראים-מתבוננים לדעת הרבה לפני ה'חוקרים' מה באמת קורה ביער:
מתברר שהדוב הוא הכורת את הענפים; הוא שואף להמשיך מסורת משפחתית ולנצח בתחרות להטסת מטוסי נייר. מָה צריך מי שרוצה להתאמן בהטסת טיסני נייר? נייר, כמובן. דיירי היער, המוכיחים שלוּמיאליות מופלאה בניהול החקירה, מצליחים בסופו של דבר לגלות בביתו של הדוב מפעל קטן לייצור נייר. לאחר מסדר זיהוי קצר (לצד הדוב העבריין עומדים דב קוטב ענק, דוב קואלה זאטוטי ודובון צעצוע...), חקירה ומשפט הדוב מתוודה על מעשיו ומבקש את סליחתם של השכנים. כדי לפצותם הוא זורע ביער זרעים שיצמיחו עצים חדשים, לטובת הכלל. 

הספר מראה לקטנטנים בדרך פשוטה וברורה מה קורה לסביבה ולמי שחי בה אם לא יישמר הקיים, ומגייס את הקוראים הצעירים לנושא הקיימוּת. באחד האיורים נראה הדוב חמוש במסור, יושב על ענף ומנסר אותו. האסוציאציה המיידית ל'כורת את הענף שהוא יושב עליו' איננה מקרית; הדיירים חייבים להגן על העצים, משום שאלה הם בתיהם. בכל גזע קבועה דלת קטנה, ומאחורי כל דלת ניצב סולם המוליך עמוק מטה, אל הדירה הקטנה שמתחת לעץ. כשהדיירים בבתיהם הם עוסקים איש בענייניו: החזיר מכניס כבסים למכונת הכביסה, הצבי מתעמל מול הטלוויזיה, האווזה סורגת, הבונה עובד מול המחשב והילד מתרחץ באמבט. הינשוף – היחיד שאין לו בית מתחת לעץ – עומד על אחד הענפים. כלומר, הדוב הכורת את הענפים – כורת בכך את הענף שהדיירים חיים עליו, מאיים ישירות על בתיהם-מבצריהם. כדי לשמור על חייהם עליהם להפסיק את ההרס. 

חבורת הדיירים המוצגת בעמוד הפנימי של הספר מעוררת שתי אסוציאציות:
האחת – לפו הדוב: גם בסיפורו של א'א מילן תוארו בעלי חיים המתגוררים ביער – דוב, חזרזיר, חמור, ינשוף ואחרים, ואליהם הצטרף מדי פעם הילד כריסטופר רובין. גם הם ניהלו חיי קהילה ומדי פעם חברו להרפתקאות משותפות. אלא שבסיפור על פּוּ - הגיבור היה דוב תם וישר וחסר תחכום, וכאן הוא עבריין חסר בושה. חזרזיר היה טיפוס חרדתי וחסר מנוחה, וכאן הוא חזיר אמיתי, בטלן המחפש כיבודים. הינשוף, בניגוד לתפקידו המסורתי כחכם וידען– כאן הוא טיפש מוחלט, שאיננו מבחין בנעשה סביבו ואיננו מצרף אחת לאחת.
הסצנה המאוירת בעמוד הפנימי של הספר – הגיבורים יושבים סביב שולחן ביער, הילד מוזג לספלו תה מן הקומקום, הצבי והבונה משחקים בקלפים, החזיר שרוע על גבו, הינשוף מתבונן – מעוררת אסוציאציה נוספת, למסיבת התה המטורפת באליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול. גם הדלתות הקטנות בגזעי העצים, והסצנה המאוירת של המשפט מזכירות את סיפורה של אליס מתחת לאדמה; בספר ההוא מדובר בילדה אחת ובחבורה של בעלי חיים ויצורים יוצאי דופן, אלא ששם אליס היא הכוח המניע, הפועל, המתבונן בעיניים ספקניות בעולם שיגעוני, ואילו כאן – לילד אין שום נוכחות או תושייה, ותפקידו שולי ממש. האם יש בכל זה רמיזה למבוגרים המקריאים את הספר, על הפסיביות חסרת ההיגיון שלהם בנושא הקריטי שבמרכז העלילה? 

הספר רומז גם לנושא המחזוּר; כשהדוב בעל רגשי האשמה זורע זרעים כדי להצמיח עצים חדשים, הבונה אוסף את מטוסי הנייר המפוזרים ביער לתוך שק. מכל הניירות המשומשים יצרו דיירי היער מטוס נייר ענק, ובעזרתו הצליח הדוב לנצח בתחרות, בדיוק כמו שקיווה. 

הדמויות שמצייר אוליבר ג'פרס הן סימן ההיכר שלו. בעוד שהשולחנות והכיסאות באיורי הספר זכו לקבל רגליים מעוצבות הולמות, היצורים החיים כולם מהדסים על אותן רגלי גפרורים דקיקות, חסרות כף ובהונות. הספר הנוכחי 'מתכתב' עם ספריו הקודמים של ג'פרס: בין הצופים במשפטו של הדוב מופיע הפינגווין מהספר לאבד ולמצוא, והילד כאן הוא בן דמותו של אחד מילדי הכיתה בספר הילד שאהב לאכול ספרים. וכמובן ישנה ההקבלה בשמות – הילד שאהב לאכול ספרים והדוב שאהב לבנות מטוסים. 

בעמודים הפנימיים יש הוראות להכנת 4 דגמים שונים של מטוסי נייר. על צדה הפנימי של עטיפת הנייר הדקה יש הוראות להכנת מטוס נייר וגם מתכּוֹן 'סודי' למחזוּר נייר - להכנת עיסת נייר וליצירת גיליון נייר 'חדש'. 

הדוב שאהב לבנות מטוסים מתאים לגילאי 4 – 7. 

נירה לוין