אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הילד שקרא מחשבות

 
איורים: גיא מורד
הקיבוץ המאוחד 2010
82 עמוד, מנוקד 

יוני הוא ילד רגיל לגמרי, כלומר - היה ילד רגיל לגמרי עד שיום אחד נתגלתה אצלו יכולת משונה: היכולת לקרוא מחשבות. אף אחד לא היה מחוסן מפניו – הוא קרא את מחשבותיהם של הוריו, של חבריו, של המורים בבית הספר, וגם מחשבות של אנשים שלא הכיר, כמו סתם עוברים ושבים ברחוב. יוני טען שהוא רואה את המחשבות כתובות על המצח, ולכן אי אפשר היה להסתיר ממנו דבר.
בהתחלה זה היה נעים. יוני הצליח להפליל פושע ולגלות איפה נמצא הכסף שגנב. בבית הספר קרא על מצחה של המורה מהם הפרקים בתנ'ך שעליהם היא תשאל במבחן, ולכל הילדים בכיתה הייתה הזדמנות לקבל ציון טוב.
אבל ההמשך... מי בכלל רוצה שיקראו את מחשבותיו? ואולי היו כאלה שלא האמינו ליוני כשטען שהוא קורא מחשבות? הילת הגיבור שהקיפה את יוני בימים הראשונים התפוגגה; רבים הטילו ספק בכישרון המוזר הזה, ורבים עוד יותר החלו להיזהר מקרבתו של הילד היודע-כול. כמה טוב היה כשהכול נגמר... 

אוריה שביט יודע לכתוב סיפור, ויודע לכתוב לילדים; הספר נקרא בקלות ובעניין וניכר שהכותב עדיין שומע באוזניו שיח של ילדים ופונה אליהם בשפתם, מגובה העיניים. הוא מעלה את הגיבור שלו אל הפסגה, ואחר כך דוחף אותו לגלישה מסוכנת במדרון; אפשר ממש לשמוע את האבנים המדרדרות תחת רגליו של יוני המאבד בבת אחת את תהילתו. אבל הפתרון, המוצָא שנבחר כדי להוציא את הגיבור מן המצב הבלתי אפשרי שהיה נתון בו – הפתרון הזה מאכזב, משום שהוא מפוקפק, קל מדי. ילדים 'הולכים' ברצון עם הסיפור – גם כזה ששורשיו ריאליסטיים – אל מחוזות הפנטזיה, אבל הם מצפים לנסיגה מכובדת, מעניינת ומשכנעת חזרה אל המציאות. התפוגגות הקסם ללא סיבה, ללא היגיון, ללא חוקיות – היא הפרה בוטה של ההבטחה, מה גם שבמקרה דנן משתרכים אחריה סוג של לֶקַח והסברים גלויים מפי סבא. יש דברים שהקוראים, גם בני שמונה, יבינו בכוחות עצמם, ואם לא עכשיו – מחר. 

ספריו הקודמים של אוריה שביט – משחק זיכרון (2002), דני וקרמבו (2007

הילד שקרא מחשבות
מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה. 

נירה לוין