אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

המנצחים

כתב ואייר: דיוויד מקי David McKee
מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
כנרת בית הוצאה לאור
26 עמוד, מנוקד


מדי פעם מתגנבים למדף ספרי הילדים ספרים שאינם מיועדים לקוראים צעירים. הפעם מנסה המנצחים לעשות זאת, והתחפושת שהוא עוטֶה לשם כך ראויה לציון: פורמט של ספר מצויר, אות גדולה ומנוקדת וטקסט מועט, איורים צבעוניים גדולים ופשוטים לכאורה, ואפילו פתיח הולם: 
'הָיֹה הייתה פעם ארץ גדולה...'. אבל ההמשך, ההמשך! 

'היה הייתה פעם ארץ גדולה, ושלט בה גנרל.
תושבי הארץ האמינו שאין בעולם דרך חיים טובה מדרכם.
היה להם צבא חזק מאוד, וגם תותח.
מדי פעם יצא הגנרל בראש צבאו לכבוש ארץ שכנה.
'זה לטובתם,' נהג לומר. 'כדי שיהיו כמונו.' ' 

הגנרל וצבאו כבשו את הארצות השכנות, ונותרה רק ארץ קטנה אחת, קטנה מאוד, שלא היה טעם לכבוש. אך מכיוון שכל האחרות כבר נכבשו החליט הגנרל לכבוש גם אותה. אבל הגנרל הופתע; לאותה ארץ קטנה לא היה כלל צבא ותושביה לא ניסו להילחם. 'הם קיבלו את החיילים בנימוס, ממש כמו שמקבלים אורחים.' הדריכות רפתה, החיילים הרגישו בנוח, התיידדו עם בני הארץ הקטנה ורכשו את מנהגיהם, את מאכליהם ואת שיריהם. הגנרל הִרגיש שמשהו מאוד לא רגיל ולא רצוי מתרחש; לכן שלח את חייליו הביתה והביא תחתם חיילים חדשים, אלא שעד מהרה חזרה התופעה על עצמה. הגנרל הסיק שאין צורך בחיילים רבים בארץ הכבושה הזו, והשאיר בה רק קומץ מהם. גם הוא עצמו חזר הביתה. ברגע שעזב המְפַקֵד איבדו החיילים עניין במדיהם, פשטו אותם והפכו לאזרחים. 

כשחזר הגנרל לארצו גילה שהשתנתה: 'ריח האוכל דמה עכשיו לריח האוכל בארץ הקטנה. המשחקים היו המשחקים של הארץ הקטנה. ופה ושם הוא ראה אנשים מתלבשים כמו בארץ הקטנה.' אך הגנרל לא השכיל להבין מה קורה סביבו...

אפשר לבנות מסלול אקדמי מפואר סביב הנושאים שהסיפור הזה מכווץ לתוכו בחיוך עקום-עצוב, כמו ההיסטוריה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, האתיקה והפוליטיקה של מלחמה וכיבוש, מושגים כמו כוח, שלטון, שכנוּת, תרבות והתבוללות ועוד כהנה וכהנה. יהיו שיישבעו שהספר מטיף לחיי שלום, ויהיו שימצאו בקלות סימנים מובהקים לחתרנות ולערעור היציבות. 

דיוויד מק'קי
גם אייר את סיפורו. חלקם של האיורים בספר חשוב כמו חלקו של הטקסט ודי בדוגמאות מעטות להמחשה: בכפולה הראשונה נראים האזרחים המריעים לצבא היוצא למלחמה – רק נשים וילדים, כולם באותה תלבושת. האם בארצו של הגנרל חלה חובת התלבושת האחידה גם על מי שאינו חייל? הכפולה השנייה מציגה את יתרון הרובים והתותחים על פני החרב, והכפולה הרביעית מציגה את הנחיתות רבת-הפנים לכאורה של אזרחי הארץ הקטנה. זוכרים מה אמר הגנרל על הכיבוש? 'זה לטובתם, כדי שיהיו כמונו'. שימו לב לאושר הממלא את החיילים הכובשים החיים בין אזרחי הארץ הכבושה, שימו לב למצעד המֵבִיש של החיילים החוזרים הביתה – ללא סדר, כל אחד מניף ידיים ורגליים לפי רצונו, אלה צוחקים ואלה מפטפטים... לעומתם החיילים החדשים המגיעים לארץ הכבושה מציגים מצעד צבאי לתפארת. 

ובסופו של דבר, מי באמת ניצח במלחמה הזאת? 
שמו של הספר במקור הוא The Conquerors, כלומר 'הכובשים'. הספר עוסק בכיבוש, בזה אין ספק. כשמדובר בארץ שבה הכיבוש אינו יורד מסדר היום ואף זועק מדפי ההיסטוריה שלה, הייתה כאן הזדמנות מצוינת להמחיש פן אחד או שניים שלו. עם זאת, אכן יש בספר גם מנצחים; יצטיידו נא הקוראים ביושר ויבחינו בשני סוגים - המנצחים הרשומים בפרוטוקול, והמנצחים שאישרה ההיסטוריה. ושניהם כאן, בסיפור.
כבר אמרנו שאין זה ספר לילדים? 

המנצחים
מתאים לבני אחת עשרה ומעלה (בתנאי שייעשה תיווך משמעותי של הורים, מדריכים או מורים), לבני נוער ולמבוגרים (שיודעים ומוכנים לקרוא ספרים כאלה). 

דיויד מק'קי
הוא סופר אנגלי שכתב ואייר עשרות ספרים. הילדים הישראלים מכירים את בנצי, לא עכשיו ברנרד ושתי מפלצות. 

נירה לוין