אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מיכה ומכבי האש

כתבה: דליה רביקוביץ
איורים: דני קרמן
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2010
32 עמוד, מנוקד

אמא של מיכה, שיצאה בשעת לילה לרוקן את פח האשפה, נתקלה בארגז בחצר, נפלה ושברה את זרועה. יום קודם לכן נשבר פנס הרחוב והחצר הייתה חשוכה. כשמיכה ראה את אמו חבושה בתחבושת גבס ענקית, הוא החליט להחליף בעצמו את הנורה בפנס. מיכה טיפס באומץ על עמוד הפנס אבל לא הצליח להבריג את הנורה למקומה. בכעסו הכה מיכה בנורה והנורה נפלה והתנפצה על המדרכה. דווקא אז התמלא מיכה פחד. 'מיכה הביט למטה, ראה את כל גבהו של העמוד והרגיש שאינו יכול לרדת.'
אלה שחילצו את מיכה היו מכבי האש. מאז לא שכחו אותו הכבאים, ולכבוד יום הולדתו הכינו לו הפתעה מיוחדת. 

הסיפור על מיכה ומכבי האש ראה אור לראשונה בשנת 1962, מעוטר באיורי שחור-לבן של יעקב אלוני. בהתאם לרוח הזמן ההוא, מיכה עשה מעשה אמיץ, סיכן את עצמו למען הזולת, ולפיכך זכה בתגמול ממלכתי: מופע הצדעה של תזמורת מכבי האש ביום הולדתו. המאייר של ההוצאה המחודשת דני קרמן קורץ אל הגישה הזו שעבר זמנה: באחת הכפולות נראה מיכה בראש עמוד הפנס, רגליו וזרועו האחת כרוכות סביב העמוד ובידו הנורה החדשה. מתחתיו השכונה באפלת הלילה, ומוקדי האור היחידים בכפולה הכהה הם פניו של מיכה והנורה החדשה שבידו. סבים וסבתות שיספרו את הסיפור לנכדיהם יזהו את הפאתוס ויצרפו את המטפס האמיץ לשורה של גיבורים ותיקים מסיפורים שקראו בילדותם, כמו הילד ההולנדי שאצבעו התקועה בסכר מנעה שיטפון, או האיטלקי הקטן, גיבור 'הצופה הקטן מלומברדיה' מתוך הספר הלֵב. 

דליה רביקוביץ
הייתה באמצע שנות העשרים שלה כשכתבה את הסיפור. ספק אם הייתה כותבת היום סיפור שבמרכזו ילד המפרק מכשירי חשמל ומטפס על עמוד חשמל; גם עולם הדימויים של הסיפור מעיד על עידן אחר בעברית של ספרות הילדים: 'חושך מצרים', 'העמוד היה גבוה יותר ממגדל המים של הר הכרמל ויותר ממגדל המים של יד מרדכי', 'קופץ כחץ מקשת' וכן עוד. 

מגע המכחול ההומוריסטי של המאייר דני קרמן ניכר בכול: בביתה של סבתא יש טלוויזיה ומכשיר D.V.D (בשנת 1962?) ובידיה שַלָט. פריטים רבים בבית כמו השטיח צבועים בצבעי אש – כתום וצהוב לגוניהם. הסינר של אמא המגישה כיבוד למכבי האש צבוע בדוגמת להבה, וכמוהו קומקום התה שעל השולחן. הכפולה הלפני אחרונה מוקדשת לאחד ממחצצרי התזמורת, דווקא זה שלא בא לנגן ביום הולדתו של מיכה: הוא עומד על שפת אגם, חכה בידו, ותוקע בחצוצרה – אולי התרועה תפתה את הדגים להתקרב לפיתיון? לידו אשתו המעיינת בביטאון הכבאים 'אין עשן', ובנו המשתעשע בגפרורים. כולם שלווים ונינוחים, אף כי לא רחוק מהם נראה כפר העולה באש. 

מיכה ומכבי האש
מתאים (בתוספת הערה אזהרה) לבני שלוש עד שש. 

נירה לוין