אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

חמור-עף


סיפר וצייר: אבנר כץ
חרז: יורם טְהַרלב
זמורה-ביתן, מוציאים לאור
46 עמוד, מנוקד


'בְּרֵאשִׁית, כְּשֶׁבָּרָא אֱלֹהִים
אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַשָּׁמַיִם,
הָיוּ לְכָל הַחַיּוֹת כְּנָפַיִם.
לַגִּ'ירָפָה קָרְאוּ גִ'יר-עָפָה,
לַקַּרְנַף קָרְאוּ קַרְנְ-עָף,
לַפִּיל קָרְאוּ טִיל,
לַשּׁוּעָל קָרְאוּ אֶל-עָל,
וְלַהִיפּוֹפּוֹטָם קָרְאוּ
הִיפּוֹפּוֹ-טָס.' 

במרכז הסיפור חמור מכונף, שיום אחד לא יכול היה לשאת את השעמום, פרש כנפיים ויצא לדרך עלומה. חומה גבוהה משכה את תשומת לבו, והוא נחת מעברהּ האחר. היצורים שפגש שם היו משונים מאוד:
'הָיוּ לָהֶם מָקוֹר וְצַוָּאר וְעֵינַיִם,
אַךְ לֹא הָיוּ לָהֶם כְּנָפַיִם!'
סבלם של היצורים הכלואים שאינם יכולים לעבור במעוף את החומה ולראות את העולם הגדול נגע ללבו של החמור. הוא חזר לארצו ועשה מעשה, ומאז היו כולם מאושרים:
הולכי-על-ארבע שגילו שאפשר לחיות גם ללא כנפיים, הציפורים שבזכות החמור גילו את ייעודן האמיתי, והחמור עצמו, שנדיבותו זיכתה אותו בשם חדש –
חַם-אור... 

הסיפור שמספר אבנר כץ מתרווח לו בנחת בשטח המשותף לסיפור העם, לסיפור האטיולוגי (המבקש להסביר תופעת טבע מיוחדת) ולסיפור ההיתולי: הסיפור נפתח בשורות שקבעו את הדגם לכל מיתוס – 'בראשית, כשברא אלהים את הארץ ואת השמיים'; הוא מעלה על נס ערכים אוניברסאליים: החמלה, הנדיבות והדוגמה האישית; הוא מבקש לסבר את האוזן בנוגע לתכונה האופיינית רק לסוג מסוים של בעלי חיים.
כל זה ברוח הומוריסטית ובליווי קריצת עין פה ושם של הכותב-המאייר אבנר כץ:
החמור, שברגיל אינו זוכה לתהילה לא במציאות ולא בספרות, נבחר להיות היוזם והמנהיג, המושיע הבלתי מעורער של עַם הציפורים; החמור המאויר נראה בשעת מעופו כמו אחיו המיתולוגי, פגסוס. כשהוא נושא דברים בפני בעלי החיים שהתקבצו על ענפי עץ – הוא מזכיר נביא זעם מקראי, והוא זוכה למלא את תפקידו של בורא עולם ולהעניק במעמד מרגש לכל ציפור את זוג הכנפיים המתאים. 
גם החורז יורם טהרלב אינו טומן ידו בצלחת, ומרשה לעצמו לפרוע חוקי בראשית:
אֲנַחְנוּ צִפּוֹרִים, צִפּוֹרִים מִסְכֵּנוֹת,
יוֹשְׁבוֹת פֹּה לְבַד שָׁנִים עַל שָׁנוֹת.' 

משמחים ומצחיקים גם משחקי המילים (גַמ-עָל, היפופו-טָס), והאזכורים במילים ובאיורים לצירופי לשון ('נעשה ונשמע' המקראי), לאמירות פילוסופיות המתכתבות עם חבֵרים מן הספרוּת (אִיָה, אִיָה, אִיָה, אִיָה / מִי שֶׁעָף – תָמִיד מַגִיעַ), ולמוסכמות חברתיות המוצאות דרכן לעולם בעלי החיים. 

הספר בנוי בכפולות מאוזנות: עמוד ימני לטקסט, עמוד שמאלי לאיור. האיורים עשויים בעיפרון שחור, ושולטים בהם (כמו בכריכה) הצהוב וגווניו: פני הארץ צהבהבים, כמו-מדבריים, בעלי החיים המכונפים צבועים בצבעים פסטליים ובגוני הצהוב. הצהוב הדומיננטי, העיפרון השחור והנוף השחון והריק-מעט מעניקים לעולם שבו מיקם אבנר כץ את סיפורו את המראה הקדמוני ההולם. 

על אבנר כץ קראו בדףדף. 

יופי של מעשייה, כתובה היטב ומשעשעת, מתאימה לאוזניים צעירות מאוד של בני שלוש-ארבע וגם לקוראים-בעצמם עד גיל שבע. 

חמור-עף מזמין חמורים מִסְפָרִים ותיקים לקדמת הבמה:
הרפתקאות חמור שכולו תכלת
– סיפורו הנפלא של נחום גוטמן, על חמור תם ועצוב עיניים המופיע ברגעים הרי גורל בחיי הגיבורים בסיפור
מור החמור מאת לאה גולדברג, על חמור היוצא לתור את העולם ולומד משהו גם על עצמו
וכן – גיבורים נוערים מתוך פו הדב מאת א'א מילן, זיכרונותיו של חמור מאת הרוזנת דה סגיר, אלה תולדות מור מאת בנימין טנא.

הגדולים ישמחו להיזכר בפְּלָטֵרוֹ ואני, ספרו הפיוטי, היפהפה של המשורר והסופר הספרדי חוּאן רמוֹן חִימֵנֶס, העוסק באהבה שבין חמור כפרי לבעליו-ידידו, המשורר, ומציג את המציאות שבה חיים השניים דרך שני זוגות עיניים – חמוריות ואנושיות.
נירה לוין