אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

ליליאן בגן של מונה

ליליאן בגן של מוֹנֶה
כתבה: כריסטינה בְּיוֹרְק
ציירה: לנה אנדרסון
מאנגלית: עפרה אביגד
כנרת בית הוצאה לאור 2009
56 עמוד, מנוקד

'לא תאמינו! הייתי בפריז! בבית של אמן מפורסם! נסעתי לשם עם דוד שלי, דוד בלום. בעצם, הנסיעה הזאת הייתה רעיון שלו. אבל כדאי שאתחיל מהתחלה.'
כמו משפטי פתיחה אלה, כל הטקסט בכפולה הראשונה של הספר מציג את שלושת הגיבורים של הסיפור – הילדה ליליאן, הדוד שלה והאמן הצרפתי קְלוֹד מוֹנֶה. ולא רק הטקסט אלא גם האיורים: בעמוד הימני נראים באיור ליליאן הדוד בלום, ובעמוד השמאלי מוצג תצלום של קלוד מונה.
הסיפור שמספרת בגוף ראשון ליליאן, ילדה בת תשע או עשר, הוא מעין סיפור מסגרת, תחבולה ספרותית המאפשרת לכותבת לספר לקהל של קוראים צעירים את סיפור חייו ויצירתו של מונה.
ליליאן אוהבת מאוד פרחים ('אפילו השם שלי הוא שם של פרח'), ובביקוריה אצל הדוד היא נהנית לדפדף בספרו של הדוד על האמן הצרפתי, שגם הוא היה חובב פרחים. במשך הזמן, אחרי עוד ועוד דפדוף והתבוננות, ליליאן חשה שהיא מכירה היטב את משפחתו של מונה, את ילדיו ואת הבית הוורוד שבו גרו לפני יותר ממאה שנה: 'בדרך כלל אני מדמיינת את עצמי עומדת על הגשר היפני ומתבוננת בבריכת חבצלות המים.'
להפתעתה, הדוד בלום מספר לה שאפשר לבקר בבית ובגן של מונה, ומכאן קצרה הדרך להגשמת החלום: השניים אורזים מזוודות ונוסעים לפריז, מתאכסנים במלון קטן ומתחילים להכיר את האמן ואת עבודותיו. הם מבקרים במוזיאון, וליליאן, המעידה על עצמה שהיא אוהבת פרחים, מתרכזת בציורי חבצלות המים. אחר כך הם פונים לעבודות של ציירים נוספים וליליאן שומעת מן הדוד על האימפרסיוניזם. ביום הבא ליליאן והדוד בלום נוסעים לכפר ז'יוורְנִי ומבקרים בביתו ובגנו של האמן. ליליאן מגלה את הגשר היפני ואת חבצלות המים שמופיעים ברבים מציוריו של מונה; אחרי שהשניים מבקרים במוזיאון נוסף בפריז, הם מקדישים עוד יום לביקור בז'יוורני, פוגשים את נינו של קלוד מונה וזוכים לשמוע ממנו את סיפור המשפחה.
הספר צבעוני מאוד ומושך מאוד מבחינת עיצובו. שופעת ממנו שמחת החיים של ליליאן הפעילה, המתבוננת ומגיבה ושואלת. איורים רבים בספר מלווים את המסע של ליליאן ושל הדוד, ולצדם תצלומים של מונה ושל בני משפחתו וציורים של מונה שליליאן מתעניינת בהם ומספרת עליהם.
תיאור מסעם של ליליאן והדוד לפריז ולז'יברני עמוס בפרטים: השניים מתאכסנים במלון 'אסמרלדה' הסמוך לקתדרלת נוֹטְרְדָם, והקוראים שומעים על קואזימודו ואסמרלדה, על העז הקטנה של הצוענייה, על גילו של המלון ועל המעבר הסודי לנהר שהיה תחתיו; הם לומדים על הפארק שמול המלון, על הכנסייה שהוא שייך לה (שניקוד שמה שגוי) ועל משמעות השם, וכן הלאה פרטים שרוב הילדים חסרים את התשתית לקליטתם. למשל – 'קאנֶל (הכלבה של המלון) מכירה את כל הכלבים. החבר שלה, בּסקרוויל, שייך לחנות הספרים באנגלית שמעבר לפינה'; מבוגרים שיקראו את המשפט הזה יחייכו, אבל רוב הילדים יטרחו בפענוח השמות אבל לא יגיבו לאזכורים אינטרטקסטואליים מעין זה. חשוב לומר שהפרטים הרבים הם אותנטיים: למשל, מול קתדרלת נוטרדם אכן ניצב מלון 'אסמרלדה', וגילו והנוף הנשקף ממנו הם בדיוק כמו שנמסר בסיפור.
סיפור המסגרת יוצר את ההזדמנות לספר את סיפוריהם של אמן ושל תקופה – ולהזמין אותם לשעה קלה לחדר הילדים. הכותבת הצליחה לטוות את סיפורה של ליליאן כך שהוא נשמע אמין: השיחות שלה עם הדוד בלום, עליצותה ואף הערותיה ומחאותיה הן טבעיות, והסיפור נמסר בדיבור קולח ומלא חיים.
פרק שלם צְהוב דפים מוקדש לסיפור חייו של מונה בלשון שווה לכל נפש, כולל נפשות צעירות מאוד. כמו כן נמסרת רשימת הציורים של מונה המופיעים בספר והמוזיאונים המשמשים להם אכסניות, רשימת התצלומים והאוספים שמהם נלקחו, רשימת ספרי אמנות מומלצים לילדים, תחנות בחיי האמן לפי שנים, ואילן היוחסין של משפחתו. 

ליליאן בגן של מוֹנֶה
מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה, לחובבי אמנות ולפרנקופילים. 

נירה לוין