אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מקס הילד הלוחם

מקס הילד הלוחם
כתב: עוזי וייל
איירה: איריס דה בּוֹטוֹן
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2006
32 עמודים מצוירים, מנוקדים.

הילד מקס, כמו גיבורים ספרותיים בני גילו, פוחד ממפלצות, משדים ומרשעים אחרים המצויים בכל מקום, כן, אפילו ליד המיטה שלו, אפילו בשירותים, אפילו מעל המיטה של ההורים שלו!
מקס, שהוא ילד לוחם, יודע שכנגד רשעים יש רק עצה אחת – נשק; יש לו מאגר מפואר של כלי נשק, שמזמן לא נמנו כמותם בספר ילדים אחד: אקדח לייזר ואקדח אטומי, כפפת קסם שיכולה להפוך כל רשע לטוב, מצלמת אגרוף, 16-M אוטומטי עם כוחות מחשבה,חרב לייזר דו-צדדית והרשימה עוד ארוכה.
מקס איננו הולך לישון בלי כלי הנשק שלו לצדו במיטה, כי הוא יודע שבמשך הלילה יצטרך להילחם בכל הרשעים הללו, למשל במכשפת הטלוויזיה האיומה, היושבת מעל המכשיר ואומרת לשחקנים שבסרט להגיד שורות איומות ומפחידות על ילדים ועל הורים. מקס יודע איך להיפטר ממנה – 'הוא שולף תותח-מחשבות-נגד-מכשפות ומפוצץ אותה לחתיכות'. גם השירותים אינם מקום בטוח. שם יושב דרקון על החלון ומאיים על מקס, 'אבל מה שהוא לא ידע, זה שמקס – כשהוא משתין – מוגן על ידי הילה בלתי נראית, מחזירת-אש.'

פחדיו של מקס הם אזרחים ותיקים בספרות הילדים, והדוגמאות הן רבות ומוכרות. בין הספרים הראשונים והמוכרים יותר שהציבו את הנושא על הוואריאציות שלו בחזית ספרות הילדים היו
פחדרון בארון מאת מרסר מאייר ו-ארץ יצורי הפרא מאת מוריס סנדק, שניהם התפרסמו לראשונה בשנת 1963. כבר לפני ארבעים שנה לא נקראו הוריהם של בעלי הפחדים לספק הגנה לילדיהם ולחזק את תחושת הביטחון שלהם. גיבור פחדרון בארון מצטייד אמנם בנשק – קונבנציונלי, יש לומר: טנק ורובה קטן – אבל משתלט על המפלצת 'שלו' בלי אלימות ולבסוף מתיידד איתה.
מפלצותיו של מקס הלוחם, לעומת זאת, אינן נחמדות, ומקס אינו מנסה לאלף אותן או להפחידן. מקורן בסדרות הטלוויזיה ובמשחקי המחשב המציפים את תודעתם של הילדים והן מבינות רק את שפת הכוח, שהילד מקס מיטיב להשתמש בה.
אבא ואמא של מקס נוכחים בסיפור, אבל מקס תופס אותם כדמויות מחוסרות כוחות. 'הם מעבירים ערוצים בשַׁלָּט, והכל משעמם. הם כל כך עייפים שאין להם יותר חשק לדבר אחד עם השני.'
אמא הולכת לישון לבד, אבא נרדם מול הטלוויזיה. על גרם המדרגות המפריד בין ההורים מקס נתקל ב'שֵׁד השתיקות' ומשסף אותו. מעל למיטה של אמא הוא מוצא את 'מפלצת העצבות העייפה, הסגולה'. לפני שמקס מעיף את המפלצת לירח היא צוחקת לו ואומרת:
'חה חה! ככה זה עֶצֶב, הוא גונב לך את הדברים שאתה הכי אוהב בלי שתרגיש.' ההגדרה הזו היא של המְסַפֵּר הבוגר; היא, ושמותיהן רבי-המשמעות של המפלצות, פונים בעיקר אל אוזנו של המבוגר המספר את הסיפור, ומערערים את אמינותו של המספר הילד.

איוריה של אירי דה בוטון נעשו בסגנון המאנגה (הקומיקס היפני בשילוב אלמנטים של אמנות הקומיקס המערבית), שבשנים האחרונות נעשה פופולארי יותר ויותר במערב ומשפיע על סדרות אנימציה מערביות לילדים ולמבוגרים.

בארוחת הבוקר אמא שואלת את מקס: 'מה יהיה אתך? בשביל מה כל הנשק הזה?'
מקס עונה: 'בשביל לשמור עליכם.'
מי שירצה ויצליח יוכל להסתפק בקריאת הסיפור באוזני ילדיו. אחרים ימצאו בספר חומר מעניין למחשבה על הוֹרוּת.

לבני ארבע עד שבע.

נירה לוין