אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מכתבים מגבעת הזבל

מכתבים מגבעת הזבל

כתבה: לבנה מוֹשוֹן
איורים: מירה פרידמן
כתר 2008, הסדרה הצעירה
133 עמוד, לא מנוקד

יחיאל, שהילדים בשכונה קוראים לו 'השמן', לא אוהב לשמוע את האמת; הוא גם לא אוהב לחשוב עליה או לראות אותה; הוא מעדיף לספר לעצמו בלב שאבא שלו 'עובד בניו יורק, במפעל מכוניות'. שהוא איש 'גבוה ונקי ונחמד', שהוא נראה אחרת לגמרי מהאיש שגר אצלם בבית – השיכור המלוכלך וחסר השיניים, הרובץ ימים ולילות בבית הקפה השכונתי. יחיאל נשלח לגרור את השיכור, את אבא שלו, הביתה, אבל אף פעם אינו קורא לאיש הזה 'אבא'.
דווקא על 'אביו' הבדוי יחיאל הוא מספר - לילדי השכונה, למורה בבית הספר, לאופֶה שאצלו הוא קונה לחמניות, ובעיקר לעצמו. הנחמה הבדויה הזו עוזרת לו לקום בבוקר, ללכת לבית הספר, לראות את אמא עובדת בפרך, אבל המציאות נוגסת בשקרים של הילד וחושפת אותם.
סיפורו של הילד הוא גם סיפור חייה של משפחה קשת יום בשכונה דלה, בעשורים הראשונים של המדינה.
יחיאל הוא ילד צעיר, אולי בן עשר או אחת עשרה. הוא מספר את הסיפור בגוף ראשון, בפרטים, באיטיות, בכבדות, כמו שהוא מתנהל. עם כל אלה קל לחוש בגילוי לבו; הוא בודד, הוא במצוקה, קשה לו להמשיך. 

חבל שהספר אינו מנוקד. גם קוראים בני שמונה או תשע יכולים לקרוא, להבין, ולשמוח בסוף הטוב.

נירה לוין