אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הקרב הראשון בנחל קשישון

הקרב הראשון בנחל קשישון
כתב: אפרים סידון
צייר: דני קרמן
הוצאת עם עובד, 50 עמודים, מנוקד


המלך פרנסואה-כלונסאה האמין שיוכל להישאר צעיר לנצח. יום אחד גילה שערה לבנה בשפמו, וחשש שמא נדבק במחלת הזקנה. או אז החליט לגרש מארצו את הזקנים כולם.
כך נפתח סיפורו החדש של אפרים סידון, סטיריקון ומשורר ותיק, שגם הפעם חושף בפני קוראיו - גדולים וקטנים - את חולשתו וקטנותו של האדם (גם של זה היושב על כס המלוכה).
הזקנים המגורשים בונים בעמק קשישון מדינה חדשה המושכת אליה גם צעירים, והמלחמה בין שתי המדינות היא בלתי נמנעת. מי ינצח ואיך?
על כך מפליג אפרים סידון ללא מעצורים בחרוזיו ברוח ההומור המיוחד לו - בשמות המשעשעים ורבי המשמעות של אנשים ומקומות (מדינת 'זהבה'), בהגזמה (רחצה בחלב נמרות, הפגזה בקישואים ממולאים), קורץ שוב ושוב אל המבוגרים (דמות של פיליפינית נאה על דגלה של 'זהבה') ובין חיוך לחיוך שם ללעג את החברה. הקוראים הצעירים צוחקים, והמבוגרים יותר מזהים את הסטירה ומחייכים בעקימת פה נוכח הדיוקן הקיבוצי המביש של המלך ונתיניו - ושלנו...
הטקסט איננו קצר ואיננו פשוט, וסידון משוטט להנאתו ולהנאתנו על פני משלבים לשוניים שונים ומפעם לפעם מתיר לעצמו לכופף מעט את הלשון: 'אלפי חיילים, ואולי רבבות, הניפו אל על כידונים, חרבות', אבל גם 'את כל הזקנים מִשָמָּה אַגְלֶה'.
ציוריו של דני קרמן אינם בגדר תוספת אלא הם חלק מן הסיפור: הקוראים הצעירים נעים מן הטקסט אל הציור כדי לעכל את הטקסט, לנוח ולחשוב, והמבוגרים נהנים גם מן העוקצנות הסטירית הנוספת:
המלך פרנסואה-כלונסאה נראה לאין שיעור פחות מלכותי על כס המלוכה שצייר קרמן. שפוף, מקופל וחסר אונים תחת האות כ (בית כלונסאה?) שבסמל המלכותי; הנכדים נוסעים ברכב הקיבוצי 'קַלְְנֶכֶד'; את אמרי השפר של המלך הזועם קשה לקרוא, כי 'צונזרו על-ידי הוועדה למניעת קללות ומילים גסות בספרי ילדים ונוער' כפי שמסביר קרמן.
בסופו של דבר בא המלך הכסיל על עונשו; השאלה היא מתי, אם בכלל, ניחלץ אנחנו מאיוולתנו...
מתאים ואף מומלץ לכל אזרח.

נירה לוין