אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הלוויתן ואני

כתבה: דניאלה כרמי
ציירה: הילה חבקין
כנרת בית הוצאה לאור 2008
22 עמודים מצוירים, מנוקד.

ילדה, אבא ואמא מבלים בחוף הים.
האמת היא שהביטוי 'מבלים' אינו מתאים כאן: בני המשפחה אמנם באו יחד לחוף הים, אבל מתיאור הסיטואציה הזו נושבת צינה.
לאמא יש טענות כלפי אבא:
'למה אתה תמיד שוכח את המגבת עם הפסים?' ו'למה הקפה בתרמוס לא חם?' אמא יושבת לבדה תחת השמשייה, והכובע שעל ראשה מסתיר את פניה.
אבא יושב לבדו על כסא נוח, מפנה את גבו אל הים, על עיניו משקפי שמש ופניו כבושים בעיתון.
אפילו התרמוס מוטל בחול, נטוש.
בסמוך, בתם הקטנה בונה ארמון גדול בחול, אבל שני המבוגרים לא רואים ולא שומעים אותה, כי על אף התמונה המשפחתית האידילית - משהו במשפחה הזו מאוד לא בסדר.
הילדה מתאמצת להזכיר להוריה את קיומה; היא מזכירה להם את 'פעם', כשהיה טוב, כשצחקו, כשנכנסו יחד למים, אבל אמא עונה בשאלה שלא ממין העניין - 'רוצה סנדוויץ?' ואבא טוען שהמים קרים מדי.
הילדה, בניסיון נואש להפר את השֶקֶט המטריד בין הוריה, מודיעה –
'אני נכנסת לי לתוך ארמון החול, ויהיה קשה מאוד מאוד למצוא אותי.' – זוהי כביכול הזמנה למשחק שהיא משגרת להוריה, אבל בעצם זוהי צעקה – אני כאן, אני שלכם, שימו לב אליי!

כותרת המשנה של הסיפור יכולה להיות 'סיפור על ניכור'. זוג ההורים כבר איבדו משהו שילדתם עדיין זוכרת - את הטוב של 'פעם'. הילדה היא שלוקחת על עצמה את האחריות ומנסה להחזיר את הוורוד ללחייה של המשפחה. אבל הילדה נכשלת.
כמו במקרים רבים בספרות – גם כאן, 'אורח' לא צפוי שייכנס למערכת יצליח לטלטל אותה ולחולל שינוי. ה'אורח' במקרה זה הוא לוויתן שאיבד את דרכו, נתקע על קו המים ואינו יכול לחזור אל הים.
לוויתן על החוף איננו חזון נפרץ, ומראה היונק העצום משפיע על באי החוף: אבא מקפל את העיתון ומגלה עניין במשהו מלבד הוא עצמו, ובאמא מתעוררת תחושת המשפחתיות הרדומה: 'צריך לעזור ללוויתן לחזור לים, לא טוב לו ביבשה.'
התגייסות על החוף היא כללית: המבוגרים והילדים מנסים לדחוק את החיה הגדולה אל המים, העבודה נמשכת יום ולילה, נוצרת אווירה מיוחדת של שותפות, הכול מתיידדים, אמא מגלה רוך ואבא נכנס למים עם הבת. כולם יחד מצליחים להחזיר את הלוויתן אל משפחתו המחכה לו במים. ההצלחה מביאה להתרוממות רוח בקרב המתנדבים:
'הדייגים שרו. הסבתא המתעמלת עשתה פליק-פלק. ואמא ואבא רקדו.'
המבקר הבלתי צפוי הצליח הפעם לחולל שינוי. עד מתי תימשך השפעתו?

לבני ארבע עד שבע. 

ספרים מאותו מדף:

על 'אורח' מסוג דומה המשפיע על חיי המשפחה מספר דרקון – אין דבר כזה (ג'ק קנט, עם עובד 2004). גם כאן יש לתשומת הלב תפקיד ראשי. הסיפור נחתם בשתי שורות אלה:
'דרקונים כאלה לא אכפת לי,' אמרה אמא. 'למה היה צריך לגדול כל כך?'
'אני לא יודע', אמר בילי, 'אבל נדמה לי שהוא פשוט רצה שישימו לב אליו'. 

ועוד על לווייתנים חסרי אונים - 

הלווייתן והשבלול,
מאת ג'וליה דונלדסון, על חברות בין לווייתן לשבלול, שיש בה הרבה עוצמה על אף מימדיהם השונים של שני החברים.

עמוס ובוריס, מאת ויליאם סטייג, על חברות מפתיעה אך מהנה ומועילה בין לווייתן לעכבר.  

נירה לוין