אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

היה לו קשה, למשה


כתבה: צרויה להב
ציירה: תרצה וַלְד
עם עובד 2008
28 עמוד, מנוקד

'היה לו קשה, למשה
למזוג בעצמו מיץ מבלי להשפריץ ולשפוך,
להירדם כשהחושך מספר סיפור ארוך,
לזכור איך לובשים נכון את החולצה
ואיפה מתחבאת הנעל שהוא לא מצא...'
הילד משה הוא אדם צעיר הצועד בהססנות בשולי הדרך הראשית; התחושה הקיומית האופפת אותו היא חוסר ביטחון, והוא מתהלך בעולם בפליאה מעורבת בחשש. לא, הוא אינו מנסה לשעשע, אינו בדחן; משה מודאג תדיר מהכישלון הבא. לכן גם כשאמא שולחת אותו למשימה פשוטה – להביא פטרוזיליה מהירקן שחנותו במרחק ארבעה צעדים מן הבית – הוא חושש.
'אבל משה לא רצה. הוא פחד שלא יזכור
מה צריך לבקש, וכמה צעדים לספור'
הכותבת הצליחה לתאר את תחושת הבלבול המצמיתה את משה נוכח הוראותיה הפשוטות של אמא: העולם מתבלבל, הקרקע תחת הרגליים איננה יציבה, אפילו המילים הפשוטות מתערבלות וגם בהן אינו יכול לשלוט:
'ולא יכיר את הירקן, שהיום אין לו פטרוזיליה,
רק צְנוֹנִיוֹת וְאֶשְכּוֹלִיוֹת,
רק צְנוֹלִיוֹת וְאֶשְכּוֹנִיוֹת,
רק אֶשְכּוֹנוֹתוּצְלוֹלִילִיוֹת...'

צבעוניות עולמו של משה החושש לצאת מן הבית היא כאוטית ומאיימת, והיא משקפת היטב את התחושות המציפות את הילד: אנדרלמוסיה של בגדים, נעל שחיוכה תַנִינִי, רהיטים שיציבותם מוטלת בספק, ובין מראות הרחוב הפולשים אל הבית גם מכונית חושפת שיניים. עומס הצבעים והקולות יוצר אי-שקט מעיק. המאיירת תרצָה וַלְד ידעה לרתום אותה צבעוניות לביטוי הכמיהה והשמחה המציפות את משה (ואת הרגיעה שחש הקורא), כשהילד פוגש את הבובה המנגנת. על האיורים הללו זרויה אבקת קסם היוצרת אווירה קרקסית, המצליחה לבטא את הפנטסטי והנִסִי שהילד נמשך אליהם. בסביבה כזו הוא מצליח לתת ביטוי לכישוריו המיוחדים.

הילד משה שבָּרְאָה צרויה להב הוא מעין גרסה חדשה, מעודנת ונוגעת ללב של אפמינונדס (גיבור סיפור עממי על ילדון היוצר מצבים קומיים כשאינו מצליח למלא את הוראות אמו ולהשלים משימה כהלכה) ושל יוסי ילד שלי מוצלח (שירו של ע' הלל). אך בעוד אפמינונדס מעורר את חמת אמו ואת בוז הקוראים, הרי משה - כמו יוסי - מצליח דווקא במשימה שלא ניתנה לו, קושר קשרים חדשים, מנגן, ומשמח את אמא ואת עצמו.

צרויה להב היא פזמונאית ותיקה ומורה לכתיבה יוצרת. ספרה הראשון,
כפכפי העץ של אנדרה, זכה בין היתר בעיטור אנדרסן.

היה לו קשה לְמֹשֶׁה מתאים לבני ארבע עד שבע, ולאלה שעדיין צועדים בעולם ברגל רפה. 

נירה לוין