אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הבלש שמפיניון והחיפושית


כתבה: נעמי בן-גור
איורים: דני קרמן
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קריאת-כיף, 2006
83 עמודים מנוקדים


'עד לזמן האחרון היה רחוב הַבְּרוֹש מקום שקט ונעים...'
ועכשיו?
'עכשיו סוערות הרוחות ברחוב הברוש. בכל מקום מדברים הדיירים רק על הגניבות.'
כך מתחיל הסיפור הבלשי השוֹבָבִי-מְבַדֵחַ-מוֹתֵחַ שכתבה נעמי בן-גר לקוראים צעירים.
ברחוב הברוש נעלמים דברים חדשות לבקרים והשכנים ממנים אחד מהם לשומר. הוא אכן עושה מלאכתו נאמנה, גם עוזר לַדַוָר ולַשָלִיחַ של הסוּפֶּר, גם משגיח על ילדים קטנים המשחקים לבדם בגינה. אבל הגנבות אינן פוסקות.
בבניין מספר שלוש שברחוב הברוש, בקומה הראשונה, גרים זה מול זה הבלש שמפיניון והילדה שרון. כשמכת הגניבות מתגברת יוצאים השומר שוּקִי, הבלש שמפיניון ועוזרתו הצעירה שרון לפתור את התעלומה.

נעמי בן-גור מיטיבה לספר את הסיפור; היא עושה זאת בקול טבעי ונינוח ושומרת על קשר עם הקוראים כאילו הם מאזינים היושבים מולה. לעיתים היא פונה אליהם בשאלה ועונה ('איך שוקי ידע את זה? מפני ש...'), ממקדת אותם בָּעיקר ומצליחה לשמור על חִיות הטקסט ועל אמינותו, ועל החיוך הקשוב שעל פני הילדים.
הילדה שרון מייצגת בכבוד את הקהל הצעיר, ובחבורת הבלשים היא שווה בין שווים על אף שהיא רק בכיתה ב; היא דעתנית וחדת אבחנה ולשמחת לבם של הקוראים הצעירים - יודעת להסתדר בכל מצב.

מהנָה מאוד נוכחותָה של החיבה לעברית: לעיתים בטבעיות ('אם תרצו לבדוק לה מים או שמן'), לעיתים בהתחכמות ('מכונית לא יכולה ללכת לאיבוד. אין לה רגליים.' 'את צודקת, המכונית של שמפיניון נסעה לאיבוד.') ולעיתים בחדשנות מבודחת ('היום במקום עוּגָה עָגִיתִי משהו אחר.').
איורי השחור-לבן של דני קרמן הם בדיוק התבלין המפולפל הנחוץ לאיזון חביבותם היתרה של הגיבורים.

נותרה רק שאלה קטנטונת: ומי בכל זאת גנב את האופניים של נועה, את הספסל מהגינה הציבורית ואת הכלב של גברת חלפון?

יופי של ספר לבני שבע עד עשר. 

נירה לוין