אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

שקשוקה שתיים


כתבה: גליה עוז
איורים: תמר נהיר-ינאי
כתר 2008
89 עמוד, מנוקד


אֶפִי, בת הדודה של יוּלִי, עומדת לייצג את בית הספר בתחרות ריצה. נראה שכל הילדים רוצים שאפי תצליח ותנצח, אבל מישהו, בניגוד מוחלט לתקנות המנהלת, מניח שוקולד על שולחנה בכיתה ושולח לה בלונים לבית הספר. מי מנסה להכשיל את אפי? האם זוהי יולי עצמה, משום שהיא מקנאה?
שקשוקה שְׁתַּיִם רואה אור כשנה וחצי אחרי שקשוקה נעלמת, שבמרכזו הייתה תעלומת היעלמה של הגורה שקשוקה; אלא שעל אף שמו של הספר, הפעם אין לכלבה הקטנה תפקיד משמעותי בעלילה.
הסיפור נמסר בגוף ראשון, מפיה של הילדה יוּלִי; ייתכן שהחתירה לאמינות היא שהניעה את הכותבת לפזר מוקשי עילגות המְחוֹרְרִים את הטקסט:
האם בַּבֵּית סֵפֶר (עמ' 8) נשמע אמין יותר מאשר בְּבֵית הַסֵפֶר? האם הַבֵּית סֵפֶר (עמ' 10) נשמע משכנע יותר מאשר בֵּית הַסֵפֶר? ואפשר להקשות - למה לעצור כאן? בשם הלשון המתיילדת והמתחנפת לילדים אפשר לכתוב וְבַּסוֹף במקום וּבַסּוֹף, אפשר לכתוב וְבַּקְבּוּק במקום וּבַקְבּוּק, ואולי אפילו חִכֵּתִי, למה לא? הרי כך ילדים מדברים!
יולי, הילדה המספרת את הסיפור, נאלצת להחזיק בפיה יצור דו-ראשי, שפיו האחד מדבר עברית תקנית להפליא, ופיו האחר מדבר שיבושית-ילדית. המסר הכפול – עברית מתיילדת לצד עברית צחה בפיו של אותו דובר – עושה את ההפך מן הרצוי, ודווקא גורע מאמינותו של הסיפור.

לבני שבע עד עשר.

נירה לוין