אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

כשחיים בא לבקר

כתבה: דבורה בּוּשֶׁרִי
אייר: מישל קישקה
ספרית פועלים 2008
19 עמוד, מנוקד

'בבניין יפה בלב ירושלים' – זה המקום שבו מתרקמת לה ידידות על בסיס לא-שוויוני בעליל - בין חיים (שהוא ילד מלא חיים בן שלוש וחצי) לבין גילי (שהוא איש כְּרַסְתָּנִי, שמוט כתפיים ועגמומי).
'חיים גר בקומה מספר שתיים,
ובקומה מספר אחת
גר איש אחד נחמד
ושמו גילי.'
הידידות בין שניים אלה מתפתחת חיש קל; תחילה בא הפעוט העליז לדירת השכן ומבלה במשחק ובציור, אחר כך באה אחותו של חיים לחפשו – ומוזמנת להישאר, וכשבאה האחות השלישית לברר מה קורה - הופך קִנוֹ השקט של השכן גילי לפַּרְק שעשועים פרוע. דירתו של האיש הבודד, שכבר מזמן איננה אי של שֶקֶט, מציתה את געגועיו של אביהם של חיים ואחיותיו לחירות ולמרחב, והוא מצטרף אל ילדיו.
ובמשך כל הזמן הזה ממשיך השכן גילי לעבוד מול המחשב, וכנראה גם נהנה מהאווירה המשפחתית שמציפה את הדירה הקטנה שלו. ובמשפחה כמו במשפחה: לארוחת הערב חוזרים כולם הביתה, ומזמינים אליהם את השכן הבודד מהקומה הראשונה.
הכותבת, שהעניקה לילדון בן השלוש שֵׁם כְּבַד-ראש – חיים – נתנה למבוגר העגמומי שֵׁם שכולו הבטחה לשמחת חיים – גילי. הסיפור עצמו, מה לעשות, לא נולד למלא ציפיות של קוראים חסרי דמיון...
המאייר מישל קישקה אפיין היטב את הדמויות ואת סביבתן, וכדאי לציין במיוחד את עיני הגיבורים: בניגוד מוחלט לגילי בעל הכֶּרֶס הרופסת, אביהם של הילדים הוא גבר כחוש הנעול כפכפי 'קְרוֹקְס' אופנתיים; אבל עיניו עגמומיות בדיוק כמו אלה של השכן הבודד, ללמדכם שגוף חטוב אינו ערובה לאושר... עיניהם של שלושת הילדים מוסתרות מאחורי בלוריותיהם הפוחזות, ואולי משום כך הם אינם מבחינים בחריגותו של השכן ומתיידדים עמו. אֵם המשפחה מצוידת בבלורית וגם בזוג משקפיים אטומי עדשות; האם היא מבינה למה בני ביתה מעדיפים לשמוח בבית של מישהו אחר?

סיפורם של הילד חיים והשכן גילי נכתב כ- 50 שנה אחרי הופעתו הראשונה של
הדוד שמחה (כתב ע' הלל) על דפי ספרות הילדים העברית:
'אני גר / ברחוב שמגר / חמש.
בבית שלנו יש / קומות שש / ומרתף.
--------
ומי בקומה אָלֶף? / אפרים הספר
ובקומה בֵּית? / דן הנגר.
------------
ומי בהֵא? / אבא, אמא ואני. / (אנחנו סתם שכנים).
ומי בקומה השישית? / לעת עתה לא אגיד!'

השכן המסתורי שאותו הנציח ע' הלל הוא הדוד שמחה, שהתואר 'דוד' ניתן לו מטעמי נימוס בלבד. בעוד הדוד שמחה הוא טיפוס יוצא דופן המאופיין בשמחת חיים בלתי נדלית, הרי השכן גילי הוא טיפוס נטול כריזמה, שמבלה את זמנו בכתיבה. ובכל זאת, גם הוא מצליח לשמח את הסובבים אותו, ובסופו של דבר זה מה שחשוב.
יופי של סיפור בעידן של זרות וניכור בין בני אדם.
מתאים לבני ארבע עד שבע. 

נירה לוין