אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

כנפיים של שבת

כנפיים של שבת
כתבה: שלומית כהן-אסיף
איורים: גיל-לי אלון קוּריאל
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 26 עמודים מנוקדים


בוקר של שבת. פַּשְׁפַּשׁ, אמא והכלב גוֹגוֹ יוצאים לטיול, כי פשפש מתעקש לראות במו עיניו שהגן סגור. השער נעול! פשפש מאוכזב; איך יספר ליעל הגננת את הסוד שלו? ידו של פשפש דוחפת את השער, רגלו בועטת, שתיהן כועסות.
פשפש ואמא ממשיכים ומטיילים בגן המשחקים, אבל 'יש פה הרבה אנשים ואין אף יעל'.
מה עושים כדי לגרש את העצב? שרים עם אמא, מתנדנדים, עד ש... הנה יעל! אפשר לספר לה את הסוד!

כשכתבה שלומית כהן-אסיף את הסיפור הזה, השאירה על ראשה כדרכה גם את כתר המשוררת. פשפש ואמא משוחחים בשפתם השירית המיוחדת:
'כָּל יוֹם עָף לוֹ, עָף עַל כָּנָף אַחַת לַשָּׁמַיִם. רַק יוֹם הַשַּׁבָּת עָף בִּיעָף עַל זוּג כְּנָפַיִם.'
גם יכולת הביטוי של הילד פשפש היא בהשראת מי שבראה אותו, והוא מבטא את רגשותיו בלשון לירית, ציורית ואוורירית. המזרקה שהוא רואה בדרך מטפטפת 'חֲרוּזֵי מַיִם', הנדנדות - 'גַּם לָהֶן יֵשׁ כְּנָפַיִם שֶׁל שַׁבָּת', והסוד שלו הוא 'סוֹד שֶׁמַתְחִיל מִגֹּדֶל נְקֻדָּה וְנִגְמָר בְּגֹדֶל אֲבַטִּיחַ'.
כשהמאזינים הצעירים ישמעו את מילותיהם של פשפש, של אמו ושל יעל מפי המבוגרים הקוראים באוזניהם, יתברר להם שהלשון השירית עודה בין נכסיהם, היא מובנת להם היטב ומעוררת חיבה והקשבה. צריך רק להתנסות בה מדי פעם.
מכחולה של המאיירת גיל-לי אלון קוריאל הוא דק וקל, ואיוריה משרים רוגע ושלווה בהירה. על פני אמא חיבה ואורך רוח, בקרבתה אפשר להרגיש ולהתבטא. על פני פשפש ארשת סקרנית-תימהונית ומתרגשת, וקל לזהות בהם את קווי העצב ואת ריגשת השמחה.
מומלץ לבני שלוש עד שש.

נירה לוין