אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

דוב במאורה

כתב: מייקל רוזן
איורים: אדריאן ריינולדס
נוסח עברי: אורה אַיָּל
אגם הוצאה לאור 2008
28 עמוד, מנוקד ומאויר

דוב בודד החי לו במאורה מְהַמְהֵם לעצמו:
'אני דב במאורה,
במאורה?
במאורה.
לבדי.'

הדוב ממשיך ומספר על ביקור שערך פעם בעיר הגדולה, כשהמולתה פיתתה אותו לצאת מביתו; הוא נסע ברכבת, נסחף אל בין המוני האנשים, ביקר בשוק ובגן המשחקים, ואחר כך התיישב על ספסל ברחוב. ילדים שעברו שם עזרו לדוב לשוב בשלום הביתה, ונרדמו לצדו במאורה החמימה.

מבנה הטקסט מסגיר מיד את כוונתו: תחילה הדוב מהמהם לעצמו, אבל כבר בפסקה השנייה המאזינים הצעירים מוזמנים להצטרף להמהום, ולחזור על מילה או שתיים בכל פסקה:
'כל היום לבדי.
לבדך?
לבדי.

פעם שמעתי קולות המולה
המולה?
המולה
קולות המולה מרחוק.
מרחוק?
מרחוק.'

בהמשך מוזמנים הילדים לחזור גם על הקולות ששומע הדוב בדרכו: פָּאפְּם פָּאפ (של המכוניות), חה חחה (של בני האדם הצוחקים) וכן הלאה. מן הרגע שבו הילדים מוצאים את הדוב ועוזרים לו לחזור הביתה – המאזינים מוזמנים לחזור על הקולות ששמע הדוב כשהגיע לעיר – אבל הפעם בסדר הפוך.
הדוב באיורים הסוחפים של אדריאן ריינולדס הוא ענק, ודמותו כמעט פורצת החוצה מן הספר; עם זאת הוא נראה פֶּתִי תָּם, חריג מכל בחינה ברחובות העיר, והוא מעורר מיד את חיבתם של הקוראים.

על אף כוונותיו של הכותב – משהו במשחק התפקידים איננו פועל, ויתכן שהבעיה היא בהעברה לנוסח העברי: העדר הסדירות במקצב והמשקל הבלתי עקיב מקשים על המאזין לצפות את הרגעים שבהם מתבקשת כניסתו למשחק התפקידים.

קוראי דףדף מכירים את אנחנו צועדים לצוד דובים שגם אותו כתב מייקל רוזן (איירה הלן אוקסנברי); בספר ההוא, הַמְסַפֵּר איך משפחה קטנה יוצאת מביתה לחפש דוב בשדות וביערות, קל לזהות את המבנה המחזורי ואת התבנית המזמינה את הילדים להצטרף (ראו בארכיון הביקורות של דףדף). הפעם, כאמור, הדוב עצמו יוצא אל עולמם של בני האדם.

מתאים לבני שלוש עד שש. 

נירה לוין