אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

בולו גולו לא רוצה לעשות אמבטיה

כתבה: מיכל שלו
איורים: רחלי פלאוט
זמורה-ביתן, מוציאים לאור 2008
28 עמוד, מנוקד


הילדים לא רוצים להתרחץ? אפשר לספר להם את הסיפור על בּוּלוּ גוּלוּ.
ערב אחד סירב בּוּלוּ גוּלוּ להיכנס לאמבט. אמא אמנם אמרה משהו על הפרת כללי הבית, אבל כמו רוב האמהות בנות הזמן החליטה לוותר על עימות: 'טוב, לא נורא אם יום אחד לא תתרחץ.'
היום הפך ליומיים ושלושה, וזוג ההורים דבק באותה גישה חינוכית: מציעים מתנות ומנסים לפתות, אבל לא מכריחים. וכך, מלוכלך, הלך בּוּלוּ גוּלוּ בכל בוקר לגן. 'אבל שום דבר לא עזר - בּוּלוּ גוּלוּ לא הסכים להיכנס לאמבטיה.'
עד שהגיע יום הטיול. כל ילדי הגן עלו לאוטובוס, אבל אף ילד לא הסכים לשבת ליד בּוּלוּ גוּלוּ בגלל הניחוח המפוקפק שעלה ממנו. רק אז רץ המלוכלך הקטן לאמבטיה והתרחץ.

הספר בּוּלוּ גוּלוּ לא רוצה לעשות אמבטיה נפתח בכפולה שיש בה שני 'בלוני דיבור' (כמו בקומיקס) ללא דמויות הדוברים:
'אבא, אני לא רוצה לעשות אמבטיה.'
'אם תיכנס לאמבטיה, אספר לך את הסיפור על בּוּלוּ גוּלוּ, הילד שלא רצה לעשות אמבטיה.'
כאן מתחיל הסיפור שמטרתו לשכנע את הילד – הנמען האלמוני - להתרחץ.
בתוספת קריצה וחיוך יכול הסיפור הזה להיחשב לחוליה חדשה בשרשרת ארוכה של סיפורים, שבימי הזוהר של ספרות הילדים הדידקטית-מוסרנית נכתבו כמכשיר חינוכי להורים ולמחנכים, להקניית מידות טובות, ערכים ונימוסים.
מבוגרים רבים הכירו בילדותם היטב את פּוּטִי, סרבנית האמבטיה המפורסמת, שהייתה כל כך מלוכלכת שאפילו החיות התרחקו מחברתה (פּוּטִי, מתוך אמא מספרת, מבחר האגדה לילדים בעריכת יצחק אבנון, הוצאת עמיחי).
הסיפורים הדידקטיים עסקו גם במידות מגונות אחרות. למשל -
הסיפור שולמית הרשלנית הוקיע את רשלנותה של שולמית המאחרת תמיד, זו שילדי הגן כינו 'שולמית הַפַּגְרָנִית' (שולמית הרשלנית, מאת העורכים, בתוך מה אספר לילד בעריכת יהודית גורביץ ושמואל נבון, כרך ד, הוצאת עמיחי).
הסיפור דן החבלן עסק בילד שהיה 'טוב וישר ורק באחת חטא: לא ידע רחמים; לא חמל כל חיה ולא חנן כל צמח' (עיבוד על פי מ' נורדאו, בתוך מה אספר לילד בעריכת יהודית גורביץ ושמואל נבון, כרך ב, הוצאת עמיחי).
ואי אפשר שלא להזכיר את יהושע הפרוע, גיבור סיפורו של היינריך הופמן, שהוא כנראה הוותיק בין הפרועים הספרותיים. הספר ראה אור בגרמנית ב- 1845, ובעברית ב- 1941 בלא ציון שם המתרגם. אחרי שנים זכה לשמות עבריים נוספים – יפתח המלוכלך (בתרגומו של אורי סלע) ושוּעַ פרוע (בתרגומו של אוריאל אופק).

מתאים לבני שנתיים עד ארבע, ולסטודנטים בפקולטה להורים.