אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מה שג'יימי ראה

כתבה: קרולין קומָן
מאנגלית: יחיעם פדן
איורים: רחלי פלאוט
כתר ספרים, 2007
92 עמודים, לא מנוקד


אחרי שקוראים את הכותרת - מה שג'יימי ראה – ממשיכים אל המשפט הראשון המְסַפֵּר מה ג'יימי ראה:
'כשג'יימי ראה אותו זורק את התינוקת, ראה איך וָאן זורק את התינוקת הקטנה, איך וָאן זורק את אחותו הקטנה נִין, ---'
עכשיו אנחנו יודעים מה ג'יימי ראה; זה חמור כל כך עד שהמילים הללו מופיעות לא פעם אחת, לא פעמיים, אלא שלוש פעמים. מיד אחר כך עזבו ג'יימי ואמו ואחותו הקטנה נִין את הבית שבו גרו עם וָאן ונסעו למקום אחר. זה האירוע שבו מתחיל הסיפור.
לאמתו של דבר, כל מה שנמסר מאותו רגע והלאה הוא מה שג'יימי רואה, ומסופר מנקודת מבטו של הילד בן העשר. אין לנו פרטים על מה שהיה לפני האירוע הזה: איננו יודעים, למשל, מי היה אבא של ג'יימי,
או איפה הוא, ולמה עזב את משפחתו. אין לנו מידע רב על החיים שהמשפחה הקטנה מנהלת, אבל ההתבוננות בעולם דרך עיניו של ג'יימי משרטטת עבורנו תמונה מתבהרת והולכת של עולמו, מאפשרת לנו להזדהות עם תחושותיו של הילד, להרגיש את הכעס המפעפע בו נוכח האלימות שהשתלטה על המשפחה. אנחנו יכולים להרגיש את החרדה המציפה את ג'יימי, ולחוש באהבתו הגדולה לאמו ולאחותו הקטנה.
יש ילדים שחייהם אינם פשוטים; כמו ג'יימי. הספר מה שג'יימי ראה מזמין את הקוראים הצעירים 'להתלוות' לג'יימי במשך שבועות ספורים, להיות לצידו, להתבונן בו ולחלוק עמו את ימיו. הספר כתוב היטב, ברגישות אך בלי לגלוש לרגשנות, ובוודאי יעורר מחשבות אצל רבים, צעירים ומבוגרים.

מומלץ לבני תשע עד שלוש עשרה.

נירה לוין