מאת: יוסי גודארד
איורים: דני קרמן
הקיבוץ המאוחד 2015
77 עמוד, לא מנוקד

'אבי טיפס בסולם החבלים של ספינת הדואר ופנה ישר אל תא הפיקוד, אל רב החובל.
'קח אותי אתך לקראצ'י.' ביקש ממנו, חד וחלק.
'אני לא אוטובוס. אני לא לוקח נוסעים,' ענה לו רב החובל. 'וחוץ מזה מי אתה בכלל?'
'אני שחיין, אני חייב להגיע למשחקים האולימפיים בניו דלהי.'
'גם אם הייתי רוצה לקחת אותך אין לי אף תא פנוי. תחפש ספינה אחרת.'
כאן נזכר אבי במכתב עם ה'לכל מאן דבעי' שכתב לו חברו אורי נדב, שלף אותו מכיסו והראה לרב החובל.
זה הפך במכתב והפך בו ושאל בפליאה: 'המלך ג'ורג' החמישי נתן לך אותו?' '

כשנודע לשחיין הארץ-ישראלי יעקב גודארד שהוא עתיד להשתתף במשחקי אליפות מרכז אסיה, הוא היה בטוח שיחזור מניו דלהי ומדליה על חזהו. אלא שלא הכול התנהל כפי שציפה; תחילה התברר שלא נאספו די תרומות למימון הוצאות המשלחת, ושבמקום להשאיר את אחד העסקנים בארץ - החליטו העסקנים להשאיר את השחיין המבטיח מאחור ולנסוע להודו בלעדיו. אחר כך, כשיעקב גודארד בן ה- 23 החליט להגיע להודו בכוחות עצמו, היה עליו להיעזר במכתב המלצה מפוקפק, מזויף למחצה, ולהצטייד בתושייה ובהרבה מזל כדי להגיע להודו בתוך פחות משבוע; מתל אביב לרבת עמון, מרבת עמון לבגדד וממנה לבצרה, מבצרה לקראצ'י שבצפון הודו ומשם לניו דלהי... את הדרך עשה במשאית, באוטובוס, בספינת דואר וברכבת; מטוסי נוסעים בחלק זה של העולם היו אז בבחינת חזון רחוק...

סיפורו של יעקב גודארד הוא סיפור הרפתקאות קצר, קליל ומשעשע, המדיף ניחוחות של סיפורי הרפתקאות קלאסיים אבל חומק מן הארכנות ומן הדרמטיות שאפיינה חלק מהם. השחיין השאפתן הצליח להגיע לניו דלהי אבל שעות אחדות אחרי שהתחרויות הסתיימו - ודווקא אז הזמין אותו מי שהיה האחראי על המשחקים לתחרות שהביאה לו רוב טובה וגם לא מעט כבוד.

המרוץ אחר המדליה ההודית נכתב בידי יוסי גודארד, בנו של יעקב גודארד שהיה המציל האגדי של חוף בת ים, אלוף שחייה שזכה בתחרויות שחייה בארץ ובחו'ל, ובהן התחרות במשחקי אליפות אסיה בהודו. יוסי גודארד הוא איש רדיו וטלוויזיה ותיק, במאי, תסריטאי ומפיק ברשות השידור הכותב גם ספרים לילדים.

המרוץ אחר המדליה ההודית מתאים לבני אחת עשרה עד ארבע עשרה.
נירה לוין