'בארץ לובנגולו מלך זולו אבי עַם המטבולו אשר בהרי בולוויה
מסע הרפתקאות באפריקה' מסופר ומצוייר על ידי נחום גוטמן.
זהו שמו המלא של הספר שנחלק לשלושה חלקים:
אל אפריקה ! / אוצר לובנגולו מלך זולו / אחר מעשה האוצר
אל אפריקה
שלום לך, תל אביב!
פעם חלמתי והנה אני באפריקה, עורך ציד על פילים פראים, אריות, קרנפים, תוכיים.
הקיצותי ולבי דפק בחוזקה: הלא יכול אני לנסוע לשם ממש!
מדוע לא אסע לשם באמת?
מאז לא הרפתה ממני המחשבה ותשוקתי להיות באפריקה גברה מיום ליום.
עד שביום קיץ בהיר אחד ארזתי את חפצי וישבתי במכונית האדומה מספר חמש. היא הביאה אותי עד קצה רחוב אלנבי וכעבור רגעים אחדים כבר ישבתי ברכבת היוצאת לחיפה.
מנמל חיפה אפשר להגיע לכל מקום שבעולם.
ירדתי באונייה לא גדולה. נסענו יום, יומיים, שלושה. ביום הרביעי היגענו לאיטליה.
מדוע צחק מורה הדרך שלי?
רק על המפה יש לה לאיטליה צורה של מגף כזה, אבל באמת היא ארץ ככל הארצות. מרחוק ראיתי הר. הר גבוה הפולט אש ועשן. זה כדאי לראות. כשעגנה האונייה עליתי על היבשה והלכתי אל ההר. ניגשתי אליו לאט לאט, בחשש. זכרתי שלמדתי בבית הספר מעשה בהר זה, וזוב שמו, שכיסה בלבה שלו עיר גדולה, על בתיה ואנשיה.
אך מורה הדרך שלי צוחק: אל תפחד לקרב אל ההר. אתה רואה, פה יש כביש ואוטובוסים רצים בו ואין איש מפחד.
לפני אלפיים שנה אמנם געש ההר הזה והחריב את העיר הגדולה פומפי שעמדה לרגליו. אבל זכור את הדבר אשר אגיד לך, זכור וספר אותו לידידיך: לא הלבה כיסתה את העיר, כי אם האבק אשר נשפך מלוע ההר. הוא כיסה את העיר והחניק את אנשיה.
לפני חמש שנים שוב החל ההר לפלוט לבה. אבל ההר איננו רע.
הוא מרשה שיהיו חורשים באדמתו הדשנה ושיהיו נוסעים עליו.
ופרנסה יש לנו כאן. אנחנו כולנו מורי דרך לאורחים, הבאים לראות את פומפי שנחרבה לפני אלפיים שנה.
ליד ההר הזה נמצאים בתי חרושת לאטריות. הלא הן האטריות המפורסמות ביותר בעולם. ואם חלילה יתעורר ההר ויגעש פעם שלישית - נברח!
כך דיבר אלי מורה הדרך שלי.
את עשן הר הגעש ראיתי עוד זמן רב בעמדי על סיפון האונייה ,זו האונייה הגדולה אשר הפליגה מחוף איטליה ישר לאפריקה.
אנחנו עוברים את קו המשווה
כעבור ארבעה ימי נסיעה התקרבנו אל קו המשווה.
על אודות קו המשווה לומדים בכל בתי הספר.
הוא הקו המחלק את כדור הארץ לשני חלקים שוים. העליון - הצפוני, והתחתון - הדרומי. קו המשווה הוא המקום החם ביותר על כדור הארץ.
כאן היה הים חרוש כאדמה אשר נחרשה חלקות חלקות. אבל קו המשווה איפה הוא? הביטו בציור:
הציפורים בשמיים אינן ציפורים אלא דגים מעופפים. תחילה נראו בעיני כסנוניות שהיו עפות כמה עשרות מטרים,נעלמות, ולא במרומים.
למבטי התמה אמר לי שכני האפריקאי: קו המשווה הוא רק מדומה. לראות אותו אי אפשר. האונייה שלנו חצתה אותו בשקט ובגאווה.
